"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא לקיצונים, כן לציונים

,עודכן

הנה עובדה שאין בלתה: השמאל הישראלי, ובמיוחד זה הרדיקלי יותר, הולך ומתכווץ. יש לכך אינספור סיבות, אולם דומה כי סיבה מאוד בולטת לכך היא העובדה שבלא מעט מקרים, ובוודאי לא בכולם, נעדרת ממעשיהם של מרכיביו ביקורת עצמית. התפיסה ש"לעולם איננו טועים" היא תפיסה המובילה לא רק לאובדנות פוליטית אלא גם לאובדנות מחשבתית. מקרה בוחן לטענה הזאת הוא עזרא נאווי: על אף מעשיו החמורים, כפי שצולמו והוכחו בערוץ 2, היה קשה למצוא התנערות מובהקת או גילוי של סלידה מצד מנהיגים בולטים בשמאל.

הנה עובדה נוספת שאין בלתה: לתנועת "אם תרצו" יש חלק מאוד משמעותי במהפך שחל בשיח הפוליטי של ישראל - לטוב או לרע - אך נדמה שקמפיין ה"שתולים בתרבות" נעשה בטעם כל כך רע, מאכזב וחסר מחשבה מוקדמת, כך שהוא עלול להאפיל על דברים אקוטיים שנעשו בעבר, משום שקמפיין כזה משמר את התנועה בשוליים הקיצוניים. במקרה הספציפי הזה התנועה כבר לא השיגה את מה שרצתה לקדם, מכיוון שבמקום לעלות לדיון ציבורי במהות, בצורה תרבותית, עוסק כעת הציבור בארגון עצמו ובסגנונו. היעד כבר הפך להיות לא רלוונטי.

לפיכך, טוב עשו בתנועת "אם תרצו" כשפירסמו הודעת התנצלות, אם כי מן הראוי היה שלצד ההתנצלות גם ייגנז הקמפיין.

מאז ייסודה של התנועה לאחר מלחמת לבנון השנייה מבקשים מייסדיה, מנהיגיה וחבריה לבנות חברה ציונית. הם פעלו רבות לשם כך, אלא שקמפיין כזה הוא לא קמפיין ציוני אלא פשוט קמפיין לא תבוני, משום שהוא מטשטש את ההבדלים בין ימין לשמאל וקובע קווי מתאר חדשים בין מי שקיצוני למי שציוני. לא זו אף זו, "סימון" האמנים של תנועת "אם תרצו" מתכתב, גם אם הכוונה לא היתה מיועדת לכך מראש, עם קמפיין סימון המוצרים מההתיישבות ביהודה ושומרון, ולעניות דעתי, שני אלו מתכתבים עם משטרים שאיננו רוצים להיזכר בהם.

ראוי להדגיש: מבחינה אידיאולוגית המשותף ביני לבין הסופר דויד גרוסמן הוא לא רב; אך גרוסמן שכל את בנו במלחמת לבנון השנייה וסימון שלו על ידי "אם תרצו" גורם ללא מעט אנשי ימין כמוני להזדהות דווקא עימו, ולסלוד ואף להוקיע את הקמפיין הזה של התנועה. יותר מכך, ארגוני ימין עושים עבודת קודש על מנת לא רק לאזן את השיח אלא גם על מנת לתקן עולם. קמפיין כזה מחזיר אותנו שנים אחורה במקום שנמשיך בבטחה לחתור אל המטרה הצודקת אך גם החכמה.

ח"כ סתיו שפיר דרשה ביום חמישי האחרון להוציא את "אם תרצו" מחוץ לחוק. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי שהיא מנסה להוציא מחוץ לחוק ארגונים משמאל שעושים מעשים חמורים לאין שיעור, והדבר מעיד על חוסר תבונה מצידה. אני סבור שלא במקרה לא מצאתי אצלה גם הוקעה של מעשיו של עזרא נאווי. ראוי לומר לה ולהם: אם תרצו, ורק אם תרצו - לא זאת הדרך.

הכותב הוא מנהל אגף הסברה וקשרי חוץ של תנועת הליכודטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלי ורד חזן

מנהל אגף ההסברה וקשרי חוץ של הליכוד

כדאילהכיר