תופעת "המפגעים הבודדים" לא אמורה להפתיע את מערכת הביטחון. היא יישום מדויק של חובת המאמין המוסלמי בעידן שבו האיסלאם הפוליטי שב לתחייה. כבר לפני עשר שנים כתב אבו מוסאב א־סורי - לימים האסטרטג של דאעש - את "הקריאה להתנגדות איסלאמית גלובלית" (מסמך בן 1,600 עמודים!) וקרא לכל המאמינים לשדרג את מכשירי הג'יהאד שלהם לדור ג'.
לדבריו, דור א' היה התנגדות מאורגנת בשטח מסוים דוגמת הטליבאן באפגניסטן, אשר על אף הצלחותיו החלקיות, התברר כלא עמיד בפני צבאות המערב. גם דור ב' - ארגון ללא שטח כמו אל־קאעידה - מאז הצלחתו חוצת הגבולות ב־11 בספטמבר, מתקשה להתמודד עם האמצעים הטכנולוגיים המודיעיניים המופעלים נגדו. האלטרנטיבה היא מלחמה של המוני יחידים שמונעת אך ורק על ידי הציווי והאמונה. זהו דור ג' - "ניזָאם לָא תנְזִים", "אסכולת הג'יהאד האינדיבידואלי". ללא ארגון, גם ללא שטח. כל אחד בכל אמצעי ובכל מקום.
זו אינה רק טקטיקה חדשה, זוהי הגשמת החלום של האיסלאם. בג'יהאד דור ג' אין ארגון ואין היררכיה, אין כספים ואין אימונים בחו"ל - אין בהם צורך. הדבר היחיד שמחולל את הפעולה הוא צו האל, המכונן שלושה עקרונות מרכזיים: הראשון הוא הנאמנות לאומת האיסלאם, לא למשפחה או לשבט. כך הופך כל יחיד לחייל בשירות האומה. העיקרון השני הוא האוניברסליות, הגבול היחיד המוכר לאיסלאם הוא זה שבין דאר אל־איסלאם לדאר אל חרְבּ. הג'יהאד הזה מחזיר את הגלובוס להגדרה המוסלמית המקורית שלו, "אזור המלחמה", שעתידה להימשך עד החלת השריעה על כולו. העיקרון השלישי הוא חידוש מבית מדרשם של האחים המוסלמים - הג'יהאד הרצחני אינו רק חובה של הציבור אלא כזו המוטלת על כל יחיד.
בעולם המוסלמי יש ויכוח על העיתוי, על טובת האומה (מצלחה). בעת הזו יש קרב בין הסונה לשיעה, בין קבוצות שונות הטוענות לכתר מקומי או לכתר הח'ליפות כולה - אבל האידיאולוגיה הדתית הזו משותפת ומניעה את כולם ולכן היא האויב שמולו אנו ניצבים.
המסקנה הזו לא נוחה לנו. קיווינו שמלחמות אידיאולוגיות שייכות למאה הקודמת. סמכנו על נבואתו של פוקויאמה בדבר "קץ ההיסטוריה", אבל הרליגיוזיות של המוסלמים בני דור ג' לא מסתפקת במנעמי המודרנה ובחירויות הפרט שהביאה עמה, וכדאי שנכיר בכך. כמו אידיאולוגיות אחרות שאיימו על העולם החופשי לא לפני זמן רב, כך יש להתייחס לחלקים אלו של האידיאולוגיה המוסלמית. יש להחריג אותה ממושג "חופש הדת" ולפסול כל פעילות הקשורה אליה ולהפצתה, בוודאי כזו הקוראת תיגר על עקרונות ההומניזם או הריבונות המדינתית.
הכרת האויב היא תנאי לניצחון. כשיפסיקו לחפש "מסיתים" לפי מושגים מערביים ויפסלו את האידיאולוגיה עצמה, נוכל לה. השיח הציבורי על פגישת ח"כי בל"ד עם משפחות המוג'אהדינים, והמהומה על רגישותו של רזי ברקאי לאימהותיהם, הם תוצאה של הקונספציה השגויה ביחס לאיסלאם. חברה מוסרית צריכה לפעול לא מתאוות נקם ולא מהתפוצצות עצבים זמנית, אלא כמלחמה מוצדקת וחיונית על חלקים של אידיאולוגיה המאיימת על האנושות כולה.
הכותב הוא ראש המכללה למדינאות בירושלים
