לחשוב פעמיים לפני שמשחררים נצרה

במצב הביטחוני כיום, כדאי שבעלי נשק - ברשיון ובאישור, מתוקף תפקידם, שמאומנים בתפעולו – יקחו אותו איתם למרחב הציבורי כדי להתמודד עם מצבי טרור פוטנציאלים. אבל האם בגלל שנרצח חייל בחופשה שהיה בלי נשקו, נשנה את הפקודות? הרי השיקולים לפקודה שאסרה יציאה עם נשק היו רבים - גניבת נשקים מבתי חיילים בחופשה, חיילים שמכרו את נשקם ועוד – כולם עדיין קיימים. מה גם שבתקופת האיסור לצאת עם נשק ניתן היתר לחיילים שגרים בשטחים לצאת חמושים הביתה. והנה עוד נתון – חיילים קרביים המשרתים בגדודי החי"ר, השיריון, ההנדסה, התותחנים ועוד יחידות שדה, יצאו ויוצאים עם נשק לחופשה מתוקף היותם בכוננות תמידית, ללא קשר למקום מגוריהם. מה נשתנה?

ומה לגבי המאבטחים? ההוראה שאסרה עליהם לקחת נשק הביתה באה אחרי מספר אסונות של רצח, מוות בתאונת ירי ופציעות. האם הסכנות האלו חלפו? האם כל המאבטחים החמושים בארץ באמת יכולים ורוצים לשאת עמם את הנשק? האם הם יאבטחו אותו כראוי בביתם? אולי אנחנו מחכים שמאבטח ירצח בפיגוע כדי לבחון את חוזקם של התנאים הללו.

ולגבי האזרחים החמושים (גילוי נאות, אני אחד מהם), כיום החוק מחייב אותם לבצע מטווח פעם בשלוש שנים - האם הם מספיק מיומנים בתפעול הנשק במצבי לחץ? בנוסף לכך, אחסון הנשק מחייב כספת בבית – האם לכל אחד שמוציא רישיון נשק יש כוונה לרכוש ולהתקין כספת?

אין ספק שהגדלת כמות כלי הנשק ברחוב מגדילה את הסיכוי שאירוע הטרור הבא יסתיים בחיסול מהיר של המחבל, אבל האם יפגעו אזרחים בדרך כי היורה לא ממש זכר איך מכוונים? האם נשלם מחיר דמים על מאבטח עייף שחזר הבייתה והתעצל להכניס את האקדח לכספת? וכמה רובים יגנבו מחיילים בחופשה?

בתקופת גל טרור צריך להגיב מהר ולהתאים את החוקים והתקנות למציאות בשטח, אבל אסור לנו לשחרר נצרה ולקבל החלטות פזיזות - כי אז המציאות תתפוצץ לנו בפנים.