"אם אתה יכול לתת, תן את כולך"

30 קילומטרים ברגל, תיק כבד על הגב וגשם שיורד לאורך כל הדרך. אני מנווט, לבד, בהרי ירושלים, בתוך שבוע ניווטים ארוך. תוך כדי שאני חי את הרגעים הללו, אני מבין שלעולם לא אשכח אותם; מן נקודת מפנה שממנה אי אפשר לחזור לאותו המקום. ההליכה לבד בגשם מלמדת אותך כל כך הרבה על עצמך, לפני שהיא מלמדת לנווט היא מלמדת אותך לפקד.פתאום אני קולט, "אני עומד להיות מפקד", אני אומר לעצמי, וזה מתחיל להרגיש קרוב יותר מאי פעם.

בהמשך ההכשרה הגיע המסכם, שבוע מלחמה. שבוע ברמת הגולן שמטרתו להכין אותך, כמ״מ, להתמודדות עם מצבי קיצון עתידיים. מעולם לא ידעתי שיש בי כוחות כאלה, להתגבר ולשבור קירות שפעם חשבתי שלא אהיה מסוגל לעבור. לטפס הרים ולחצות נהרות, להרגיש את הקור המקפיא על העור ולא לתת לו לחדור פנימה, מתוך ידיעה שלפני שאספיק למצמץ, אני אצטרך להוביל את החיילים שלי לשבור את כל הקירות שאני שובר עכשיו. שבקרוב אני אצטרך לגרום לחיילים שלי להאמין שאין קיר שכוח רצון לא יכול לשבור, אפילו בתנאים הכי קשים, תוך כדי לחימה.

כל מכשול שעברתי בדרך- תנאים פיזיים לא פשוטים, ימים בלי טלפון, המרחק מהבית וממירי, לה נישאתי בסוף קורס הקצינים; כל אלה היו נקודות שבירה שלבסוף בנו אותי, חיזקו אותי ולימדו אותי על הכוח שטמון בי.מעבר למשפחה שנמצאת לצידי בכל מכשול, ידעתי שיש לי את חבריי לצוות, חבריי לגדוד והסגל; שהם גם סוג של משפחה. הידיעה שאתה לא עובר את הכל לבד, שיש מישהו שיעזור לך ויבין אותך כי הוא היחיד שעובר בדיוק את אותו הדבר, לא משתווה לשום הרגשה אחרת.הכרתי אנשים מדהימים, מיחידות שונות בצבא, ממקומות שונים בארץ, עם סיפורי חיים מגוונים, אנשים שלא הייתי פוגש בשום סיטואציה אחרת ואני מודה על ההזדמנות המיוחדת הזו שניתנה לי.יצא לי לשאול את עצמי לא פעם, ברגעים של שבר ״למה בכלל אני עושה את זה?" אבל כל פעם מחדש אני נזכר איך הגעתי לכאן ולמה זה הדבר הכי טוב, נכון ומשמעותי שיכולתי לעשות.

היום, הגעתי לרגע, אני משאיר מאחורי מסע מלא זיכרונות ולוקח איתי את כל הכלים להמשך, לפיקוד.אני אעמוד על רחבת המסדרים בעיניים נוצצות ומשפחתי; מההורים ועד האחים ששירתו כולם ביחידות קרביות ואחד מהם אף בגולני, יעמדו בקהל ויביטו בי מתרגשים כאשר חושפים את הארון, אתמלא תחושת גאווה בלתי נגמרת, בידיעה שסיימתי את המסע שלי בהצלחה למרות הקשיים שעמדו בדרך.

"אם אתה יכול לתת, תן את כולך". זה משפט שליווה אותי מאז ומתמיד, ומתוכו צמח הרצון הזה לפקד, להעביר לאנשים אחרים מעצמי ולתת להם את כל מה שאני יכול לתת. כבר לא יכול לחכות לצאת לדרך החדשה הזו, כמ"מ טירונים בבא"ח גולני, להגשים את החלום ולפקד על דור העתיד של צה"ל.

סג"מ בנימין צוראל, בן 22 מירושלים, סיים היום בהצלחה קורס קצינים יחד עם 360 צוערים נוספים בגדוד "גפן".העיר המובילה במספר הקצינים במחזור היא ירושלים, לאחריה חיפה ומודיעין.כמו כן, מבין המסיימים 52% מתגוררים בעיר, 32% מתגוררים ביישוב קהילתי, 14% מתגוררים במושב או כפר ו-2% מתגוררים בקיבוץ.