פועלו של יצחק שמיר: מורשת שיש לשמר

מאה שנה לאחר הולדתו וכמעט ארבע שנים לאחר פטירתו – דומה כי ישנה עדנה ליצחק שמיר ז"ל והערכה מחודשת, מחמיאה יותר, לפועלו ולמורשתו.

נכון, עדיין עיריית תל אביב וערים אחרות טרם הואילו לקרוא רחובות על שמו של ראש הממשלה השביעי, אמנם טרם הוקם ארכיון מיוחד לאיש ולפועלו, אבל דומה כי יותר ויותר הוא זוכה להערכה שונה מכפי שזכה לה בחייו. יותר ויותר אני שומע נימת געגוע שעולה למנהיגותו של יצחק שמיר, שאם לסכמה במלים ספורות – משמעה: קור רוח, עמידה בלחצים, דבקות בעקרונות, צניעות בהליכות.

ועם זאת, עדיין אין מוטמעת בתודעת הציבור שורת ההישגים שהיו נחלת ישראל בשש וחצי שנות מנהיגותו כראש הממשלה:

העלייה הגדולה מבריה"מ ומאתיופיה, כינון וחידוש יחסים דיפלומטיים עם כשלושים מדינות ובהן סין והודו, מאמצים לבדוק נכונות הערבים לקבל שלום תמורת שלום – ששיאם בוועידת מדריד, הקמת עשרות יישובים בגליל ובנגב, ביהודה ובשומרון, מלחמת חורמה בטרור והבאת אש"ף עם ערפאת בראשו לשפל המדרגה, ניהול מבוקר ומאופק של מלחמת המפרץ וירי הטילים העיראקיים לעבר ישראל, טיפוח ערך האחדות הלאומית, הבאת הכלכלה לשעורי צמיחה של כששה אחוזים, ועוד.

יצחק שמיר, "בוגר" לח"י והמוסד, היה בראש וראשונה מדינאי, ופחות פוליטיקאי. לתפקידים שמילא מאז נכנס לחיים הפוליטיים נבחר, אך לא בדיוק התמודד עליהם: יו"ר הכנסת מאז מהפך מאי 1977, שר החוץ בממשלת מנחם בגין, ולבסוף ראש הממשלה עם התפטרותו של בגין.

בכל תפקידיו שם לו למטרה – לחזק את ישראל, לבצר את מעמדה וביטחונה, להביא עלייה גדולה ארצה, ולבסס את זכות ההתיישבות היהודית ברחבי ארץ-ישראל.

הוא ידע היטב לתמרן בין טקטיקה לאסטרטגיה, בין אמונות יסוד לאילוצי השעה, כאשר דברים שראה משם, ראה גם ראה - מכאן.

גם כששקל בכובד ראש ומנע מכת נגד ישראלית על עיראק במלחמת המפרץ, או כשהלך לוועידת השלום במדריד, או כשנמנע מלהקים בעיתוי כזה או אחר התנחלויות חדשות – הוא עשה כן מתוך פרגמטיזם מדיני, אך בלי שוויתר כהוא-זה על עקרונותיו.

ללא ספק נאומו של ראש הממשלה שמיר בוועידת מדריד הוא מן המסמכים הדיפלומטיים החשובים ביותר בתולדות ישראל, נאום שראוי שיילמד ויישנן על ידי כל סטודנט למדע המדינה וכל מי ששואף לקחת חלק בהנהגת המדינה לעתיד.

יש בנאום המכונן הזה גם הבעת שאיפתה הכנה של ישראל לשלום אמת, שבו לא רק הצד הישראלי עושה ויתורים, וגם הצגת זכותו של העם היהודי למולדתו, לארץ ישראל, באופן הישיר ביותר. זו ארץ ישראל ששטחה בטל במאות אלפי הקמ"רים שעליהם רובצות למעלה מעשרים מדינות ערביות-מוסלמיות.

בכך היה שמיר תלמידו המובהק של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי. ממנו, כמו גם ממנחם בגין, אימץ את רעיון האוטונומיה, שלמעשה מיושם היום הלכה למעשה ביו"ש, אלא שהטרור הערבי-פלשתיני לדאבוננו - נמשך...

מול לחץ שמפעילים עליך, לא רק שאינך נלחץ, אלא שאתה מפעיל לחץ נגדי... על מי אם לא על יצחק שמיר נאמרים הדברים? אף זוהי מורשת שנחל ממורו ורבו ראש בית"ר ואותה יישם הלכה למעשה בשנות הנהגתו את המדינה.

ככל שהציבור יכיר יותר, בלי דעות קדומות, בלי זלזול, את האמת על שמיר – כן ידע להעריך נכונה את תרומתו לביסוסו של עם ישראל בארץ ישראל, ולהבטחת עתידו בה, ולהוקיר לו על כך תודה.

הכותב הואמנכ״ל מכון ז׳בוטינסקי בישראל ולשעבר מנהל לשכת ראש הממשלה יצחק שמיר