חוזרים לאחור

אחרי ההתייצבות במשחקים האחרונים שבהם לא הפסידה, הפועל ת"א ציפתה לניצחון ביתי מול עכו שייתן לה מעט אוויר לקראת פתיחת הפלייאוף התחתון. אף אחד מאנשי המועדון לא חשב על תוצאה אחרת פרט לניצחון, לכן ההלם בבלומפילד היה גדול. הפועל נכנסה לא טוב למשחק, היא החזיקה יותר בכדור אבל הנעת הכדור שלה היתה איטית ולא תכליתית. האדומים היו לחוצים, לא מדויקים וחסרי חדות בפעולה האחרונה.

אלי גוטמן טעה בחילופים: במצב של פיגור הוא היה חייב לוותר על אחד הקשרים המרכזיים ניקוליץ' או ידין, אך במקום החליף שחקנים באותם תפקידים ולא גרם לשום שינוי במשחק.גוטמן יצטרך לשאול את עצמו מה השתבש במשחק ההגנה של הקבוצה שהיה מחפיר, אחרי שכבר היה נראה שהושגה התייצבות, בייחוד מרכז ההגנה עם וינטרה וגוטליב החלשים שקרסו בפעמים הספורות שעמדו במבחן. ההפסד מחזיר את הפועל הרבה צעדים אחורה וסיר הלחץ בוולפסון שוב מבעבע.

כל המחמאות מגיעות לעכו ולירון הוכנבוים. הקבוצה הצפונית הגיעה מוכנה ושיחקה עם המון לב והקרבה. מי שסימל זאת בצורה הכי בולטת היה מושיקו מישאלוף, שנפגע בראשו אבל התעקש להמשיך עד הסיום, הציג יכולת נהדרת והנהיג את כל החלק האחורי.

בשער הראשון של לנרי קהינדה ההשתלטות על הכדור, הסיבוב והסיומת היו מושלמים. בפעם הראשונה שעכו יצאה קדימה במחצית השנייה הוא כבש שוב לאחר שהתגבר בקלות על ההגנה האדומה וסגר את המשחק.יש לחלוץ הזה הרבה עוצמה. הוא לא הצליח לבוא לידי ביטוי במדי הפועל כפ"ס, חבר להוכנבוים בהפועל עפולה בליגה הלאומית, ועכשיו הוא אחראי לניצחון הכי גדול של עכו העונה.