אין תחליף לכוח האדם הפלשתיני

הדיון שמתקיים בממשלה ובקבינט בימים קשים אלו, על סוגיית השבת העובדים הפלשתינים למקומות העבודה שלהם בישראל, מתקיים כדיון סטריאוטיפי אידאולוגי יותר מאשר כדיון פרקטי וענייני.

יש בו שתי תפיסות: הראשונה היא זו שמובילים שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שלא היו צריכים את אירועי השבת השחורה כדי להיאחז בתפיסתם, והשנייה - שבבסיסה מניעת קריסת ענפים ותחומים שונים, בעיקר ענף הבנייה, העומד בפני סכנה אמיתית וקיומית.

במקום לקיים דיון מקצועי כדי להגיע לפתרון שיסייע לישראל להציל ענפים ומקצועות חיוניים לצד הרשות הפלשתינית - שבינתיים מצטיינת בתיאום הביטחוני כדי למנוע עימות בשטחים ולאפשר פרנסה בכבוד לעשרות אלפי עובדים פלשתינים, הרגילים כבר יותר מחמישה עשורים לעבוד ולהתפרנס בישראל - חלק מהפוליטיקאים בוחרים להקצין את עמדותיהם, ככל הנראה מתוך ידיעה שהדבר יסייע להם בקמפיין הבחירות הבא.

ישראל לא עושה טובה לפועלים הפלשתינים שנכנסים לעבוד ולבנות את המדינה, והם לא עושים טובה כשהם מגיעים לכאן כדי לעבוד ולהתפרנס. יש כאן אינטרס הדדי ומשותף, ביטחוני, כלכלי וחברתי. צריך להקים מנגנון פיקוח ובקרה, שיפחית עד אפס כל אפשרות לביצוע פיגועים.

העובדים הזרים במדינת ישראל הם שקופים, והעובדים הפלשתינים נמצאים בעמדה נחותה יותר. בעיני הציבור הישראלי, יהודי וערבי כאחד, הם נחשבים כוח עבודה יותר זול ויותר זמין ויותר נזקק, אך הם נטולים כל זכויות מעבר לשכר שכל עובד מקבל בסוף יום העבודה, ותפיסה זו לא תשתנה גם אם יוחלט על מתן אישורי כניסה לעשרות אלפים. לכן, מה שנדרש זה שינוי תפיסה כללית.

ברמה הביטחונית ובאופן מיידי, כדי למצוא פתרון למצוקה של כמה ענפים בישראל, בעיקר ענף הבנייה, נדרשת פעילות הסברה אינטנסיבית בקרב העובדים הפלשתינים, בשפה הערבית.

במקום לקיים דיון מקצועי כדי להגיע לפתרון שיסייע לישראל להציל ענפים ומקצועות חיוניים לצד הרשות הפלשתינית - חלק מהפוליטיקאים בוחרים להקצין את עמדותיהם, ככל הנראה מתוך ידיעה שהדבר יסייע להם בקמפיין הבחירות הבא

הטענה שלפיה אין גינוי גלוי של אירועי השבת השחורה בקרב הפלשתינים היא הגיונית ומוצדקת, אך יש להבין באיזו מצוקה ובאיזה לחץ הם נמצאים, מה גם ששטחי הרשות הפלשתינית אינם המקום שבו אפשר להתהדר בפלורליזם ובחופש ביטוי.

בהיבט הביטחוני, יש למצוא את הפתרון הטוב והמתאים ביותר, שיבטיח אפס מעורבות ביטחונית של העובדים הפלשתינים המעוניינים לעבוד בישראל. ובהיבט הכלכלי, כל יום שעובר הוא הפסד אדיר לכלכלת המדינה.

מי שהגה את רעיון העובדים הזרים כנראה לא מבין את ההשלכות, במיוחד כי כל עובד זר דואג להוציא מכאן את רוב כספו, ותרומתו לכלכלה המקומית שואפת לאפס - זאת בניגוד מוחלט לעובדים הפלשתינים, שאת כל כספם מחזירים לישראל בדרך כזו או אחרת, משום ששתי הכלכלות שזורות זו בזו בכל תחום ובכל נושא כמעט. מכאן שהפתרון הוא אחד וברור, וצריך שיהיה פרגמטי.