"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
תלונות שווא: פשע נגד כולנו

תלונות שווא: פשע נגד כולנו

פרופ' רבקה לזובסקי
, עודכן

"סיכול ממוקד", זה הסיפור פה. אלא שהפעם הנשק שנבחר הוא לא אחר מהמודעות החברתית לעבירות מין, המאבק רב־השנים שאנו מנהלות, שתוצאותיו הן הרגישות הרבה והחומרה שבהן מטופלים כיום עברייני המין ברוב המקרים. פתאום, הכלי שאנחנו ייצרנו חוזר אלינו כבומרנג. מתברר כי יצרים אפלים הם לא רק נחלת תוקפים בסמטאות אפלות. יש מקרים שיצרים אפלים, כמו נקמנות או תאוות בצע, הם גם נחלתן של נשים נורמטיביות, לכאורה.

בשעה שעוד ועוד נפגעות עבירות מין אוזרות אומץ לעשות מעשה, לספר את סיפורן ולבקש צדק ממערכת המשפט ואכיפת החוק, או לפחות מדעת הקהל - במשרד מכובד ויוקרתי נרקמת מזימה שמזעזעת את בית המשפט. וכך, בענייניות המקצועית ובדקדקנות הקרה של תוכנית הרשע, נהרסים חייו של אדם באמצעות תלונות שווא על מעשי אונס לכאורה שביצע בכמה נשים. וזרועות הביצוע של התוכנית הן ארבע נשים שהתאחדו לאורו של הרעיון המבחיל הזה.

לא קשה לדמיין את הסיוט העובר על מי שמואשם על לא עוול בכפו, ואנו המנסות למנוע תחושות מצוקה בקרב נשים חייבות להיות רגישות גם למקרי מצוקה של גברים, כמו במקרה זה. אותו גבר הוא קורבן למעשה שבעולם מתוקן מחולליו היו יושבים בכלא, ולא הולכים למחרת פסק הדין להצטדק בתוכניות הבוקר בטלוויזיה. אך הגבר המואשם הוא לא הנפגע היחיד: כל ציבור הנשים, ובמיוחד מי שעברו או יעברו, חלילה, הטרדה מינית, נפגע ממנו. כשהמתלוננת הבאה תחליט לעשות מעשה ולהיכנס לחדרי החקירות או לכותרות העיתונות, היא כבר תדע איזה מסלול ייסורים עליה לעבור. היא תצטרך שנית לחיות את הטראומה, להתעמת עם הפוגע, לספוג אש גם מעורכי דינו, לשאת בנטל ההוכחה לאירוע שחירב את חייה. כעת, לא רק נבכי הביורוקרטיה וניסיונות הצד השני לקעקע את העובדות יעמדו לה לרועץ. אל כל התלאות הללו מתווסף הרושם המציק מסיפורי האונס הבדויים. אותם מקרים נדירים ולא מייצגים אף הם יאיימו על אמינות הדברים ויחזקו את הספקנים. מול הטענה הניצחת כי אין אישה שתבחר מרצונה לבדות סיפור אונס, יעמדו התקדימים המסוכנים והנדירים של תלונות כוזבות כנגד חפים מפשע. לכן, לצד העוול הברור שנגרם לגבר המואשם, נגרם פה עוול לחברה שלמה, חברה שפרצה לעצמה דרך והפכה למובילה במאבק בעבירות מין, וכעת חוזרת צעד לאחור כדי להתגונן מפני אלו העושים בהישגי המאבק שימוש לצורכיהם.

יש לפעול בנחישות מול מגישי ומגישות תלונות השווא בזדון, ולשרש את התופעה עוד לפני שהיא הופכת לכזאת, כדי להגשים את מטרתנו ליצור סביבה בטוחה יותר, הן לנשים והן לגברים.

הכותבת היא יו"ר ויצו העולמיתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...