שירות קרבי: לתת מעצמך את הכל

שש בבוקר, יוצא מהאוהל אל הקור של החורף, חוף הים של וינגייט. מקבל מספר ומייד מתחילים לטרטר אותך. ספרינטים ואלונקה סוציומטרית, סדרי הגעה וחפירת בורות. בדיוק כשאתה מרגיש שזה לא עומד להיגמר אף פעם, מגיע המגבש ואומר שיום הסיירות נגמר. אוכל משהו קטן, הפרפרים לא משאירים הרבה מקום בבטן. הקצין מגיע ומקריא מי התקבל לאיזה גיבוש. אותי מקריאים לגיבוש מטכ״ל. תחושת ניצחון.

זה היה במהלך ה"רגילה" של סוף המסלול. הסלמה בדרום, והטלפון מצלצל: ״מחר כולם בבסיס, ארגונים אחרונים ויורדים לעזה״. עד עכשיו רק למדנו. הגיע הזמן לפעול. מקבלים פקודה ומתחילים לשפצר ולהתאמן בטירוף. שבוע עובר ואנחנו בשטחי כינוס, סג'עייה פרושה מולנו ואנחנו חדורי מטרה, מוכנים להשיב את השקט לדרום. תדריכים אחרונים - ואנחנו על הכלים.

יורדים מהנמ״ר ומייד מכה בנו החום הנוראי. מתחילים לעבוד. נכנסים לבית ראשון ואז אוהד בן ישי נפצע. שקט, פועלים על פי התרגולת, מה שלמדנו לפני כמה שבועות בא לידי ביטוי בשדה הקרב. טיפול זריז ופינוי למסוק. אנחנו כבר בדרך ליעד הבא. לפתע אנחנו מקבלים דיווח בקשר שצוות ״אשכנזי״ הותקל בארבעה מחבלים וחיסל אותם. בהיתקלות הבאה שלהם כבר נשמע שג'ורדן בן סימון, חייל בודד שעלה מצרפת כדי להתגייס, נפל בקרב הארור הזה. באותו ערב נהרגו גם יובל דגן ז"ל וטל יפרח ז"ל, שחירפו את נפשם בהגנה על המולדת.

השבוע נערכים הגיוסים ליחידות הקרביות בצה"ל. הבחירה בשירות ביחידה מיוחדת, או בשירות קרבי בכלל, היא לא פשוטה. ה"סקסיות" והזוהר שבשירות קרבי לא יחזיקו אותך שם. גם לא הלחץ החברתי ולא המשפחה. בלי מוטיבציה גבוהה, סל ערכים, אהבת הארץ והמולדת, וכמובן החברים מהצוות, לא תצליח להיות פה. לא תצליח כי קשה וקר, כי חם והגעגועים רבים, כי לפעמים כואב ולפעמים אפילו עוד יותר, והעייפות מכריעה אותך לא פעם, וגם הפחד, שקיים אצל כולם. ההבנה כי לא יהיה מישהו במקומך, אין לאן לברוח, זה הזמן שלך, וביום פקודה העם שלך יצטרך שתילחם למענו.

הבחירה בקרבי היא החלטה שלך שאומרת שאתה מוכן לתת את כל כולך, את הגב החזק והכרית החמה, בשביל העם שלך. נכון, היציאות לא משהו, האימונים קשים וגם האוכל לא סוף הדרך. אבל כשתסיים מסע קשה, או עוד אימון מפרך על פיסגת הר גבוה, ותראה את הארץ שלנו פרושה לפנייך במלוא תפארתה, תבין שאין עוד הרגשה בעולם כמו זו. וחוץ מזה, אם לא אתה, אז מי כן?

בהצלחה.

הכותב הוא לוחם ביחידת אגוז שלחם במבצע "צוק איתן"