השימוש בשואה והרווח הפלשתיני

"אל תיתן אמון בשועל או ביהודי", היתה כותרתו של פוסט שפורסם בדף הפיייסבוק הרשמי של תנועת פת"ח לפני כמה חודשים. באתר אף נכתב באופן מפורש מקור הביטוי, הלקוח מספר לימוד אנטישמי לילדים בגרמניה הנאצית ב־1936. תמונות, קריקטורות, סיפורים ומשלים הם חלק בלתי נפרד מההסתה האנטישמית, שגברה במיוחד בשנים האחרונות ברשות הפלשתינית.

מנתונים שפורסמו באתר "מדד האנטישמיות בעולם", מייסודה של הליגה נגד השמצה, עולה כי הרשות הפלשתינית מובילה באחוז המחזיקים בתפיסות אנטישמיות יותר מכל מדינה אחרת ואף יותר מכל מדינה ערבית. השואה תופסת מקום נכבד בתפיסה הפלשתינית זה שנים רבות. למעשה, הפלשתינים אינם מתכחשים לברית שנרקמה בין המנהיג הלאומי הפלשתיני המופתי, חאג' אמין אל־חוסייני, לבין היטלר במהלך מלחמת העולם השנייה ולסיוע שהעניקו הפלשתינים והמוסלמים בכלל לנאצים. עד היום היטלר הוא דמות נערצת בחברה הפלשתינית וספרו "מיין קמפף" הוא אחד הפופולריים ביותר ברשות ובעולם הערבי. גם ספרים אחרים שהזינו את האנטישמיות במלחמת העולם השנייה זוכים לפופולריות רבה בקרב הפלשתינים, ובראשם הפרוטוקולים של זקני ציון.

ואולם מלבד ההסתה, הפלשתינים מנסים גם ליהנות מרווח פוליטי מהשימוש בשואה. בהצגת סבלם של הפלשתינים ובטיעונים על שואה כביכול שנעשית בהם יום־יום לנגד עיני העולם השותק, מנסה הרשות להשוות בין סבלם של היהודים אז לסבלם של הפלשתינים היום, ובכך לסחוף את דעת הקהל ולעורר אותה להכיר במדינה פלשתינית, שאותה היא מתקשה להשיג באמצעות מו"מ עם ישראל. התפיסה של אבו מאזן, שאותה הביע בספרו "הפן האחר: הקשרים הסודיים בין הנאצים לציונים", היא שהיהודים ניפחו את סבלם במהלך השואה כדי לזכות באהדת העולם ובכך להביא להקמת מדינת ישראל. תפיסה זו הביאה אותו לאמץ את השואה כאמצעי לחץ על אומות העולם, לנסות לעורר את מצפונם ולקוות שכשם שהם התעוררו לאחר מלחמת העולם השנייה והחליטו שהפתרון של הבעיה היהודית הוא בהקמת מדינה יהודית עצמאית, כך הם יחליטו גם היום להקים מדינה עבור הפלשתינים.