תקנת החוק המציעה לכפות ארבע פגישות גישור לפני הליכה למשפט גירושים - כפי שהוצגה השבוע בכלי התקשורת - עלולה לפגוע בזכות הדמוקרטית הבסיסית של בני זוג לקבל החלטות מושכלות (לדוגמה: לגבי רכושם), ולא מאפשרת להגן על זכויותיהם דווקא ברגעים הכי קשים. פעמים רבות, במצב שלפני גירושים, ניצב צד אחד חלש (רגשית, כלכלית, מקצועית) מול צד חזק וסחטני הרבה יותר. תקנת החוק, כפי שפורסמה, מחזקת את החזק ומחלישה את החלש. הליך גישור בטרם מלחמת גירושים משפטית יכול היה להיות מבורך (והנה בעצמי יזמתי פרויקט ששמו ״מתגרשים נכון" במכון לטובת הילד), אך בנוסח הקיים יצא המחוקק מקלל במקום מברך. החוק החדש מפקיד בידי מי שאינו משפטן ואינו כלכלן את יישוב המחלוקת בין הצדדים בענייני רכוש ובענייני מזונות.
שהרי אם טובת הילדים היתה בראש מעייני המחוקקים, אזי הסדרת הסכסוך בסוגיית הקטינים היתה קודמת לכל דיון אחר ונעשית על ידי פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. ורק לאחר הסדרה ראשונית של הסדרי ראייה ומשמורת היו מאפשרים התדיינות בתביעות האחרות. במחלוקות שעניינן הסדרי ראייה ומשמורת על קטינים יש יתרון ענק לאנשי הטיפול, ויש לאפשר להם להסדיר את הסכסוך סביב נושא זה ללא כל שיח משפטי.
לצערנו, זה לא המצב. והנה דוגמה: ניקח למשל מקרה של אישה שגידלה בעשור האחרון שלושה ילדים ובעלה
הפך לאיש עסקים ממולח. כאשר תבקש האישה גב מקצועי במסגרת ההליך החדש המוצע, ולא כדי לחרחר מלחמה, ולא כדי לסחוט אף אחד, אלא פשוט כי בעלה מבין טוב ממנה בכספים, בזכויות ובנכסים מהרכוש שנצבר - לא תוכל לעשות זאת.
החשדנות הגדולה וההתרסה כלפי האינטרס של עורכי הדין נסוגות מייד, כי אנחנו שם כדי לסייע לכל הצדדים הכואבים בדיני משפחה. אפילו לא כדי למצות את זכויותיהם, אלא להגן על הזכויות וליצור בתוך כאוס הגירושים את המתווה ההוגן והנכון ביותר לכולם.
אז מה קיבלנו בחוק החדש? מה שקורה בכל הליך כפייתי: התקוממות מאוחרת של הצדדים שכפו עליהם את ההליך, לאחר שלא יכלו לקבל את ההגנה על זכויותיהם, את ההגנה המשפטית והכלכלית שהיו צריכים כדי לקבל החלטות מושכלות, ואז, בחלוף תקופת ההלם הראשונית, יגיעו תביעות פתיחת ההסכם בהמוניהן. והזכות הדמוקרטית תרים מחדש ראש.
במדינה דמוקרטית אסור לנו להפקיר את האזרחים הזקוקים לייעוץ ולהגנה בנושאים שאינם נפשיים בעיקרם, אלא כלכליים ומשפטיים, לפגיעה חמורה בזכות יסוד בסיסית על ידי מהלכים לא מקצועיים כמו החוק הזה.
הכותבת היא מומחית לתחום המשפחה וזכויות הילדים ומנכ"לית המכון לטובת הילד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו