שובה של מגיפת האנטישמיות האמריקנית

הממשלה בראשות בנימין נתניהו אינה נושאת באחריות להתפרצות מגיפת האנטישמיות באקדמיה האמריקנית, ובעיקר באוניברסיטאות היוקרה. מחלת הנפש הזאת נצמדה לאנושות טרם בא לעולם ישו מנצרת. ביסודה ביטאה את זעם האלילות על האמונה באל אחד.

אף שהחטא הנוצרי הוכח לאורך ההיסטוריה, הוא מוסיף לעורר עניין במחקר. לא מכבר הופיע ספרו של ד"ר נתן רון "ארסמוס והיהודים: הומניזם ואנטישמיות בראשית העת החדשה". האינטלקטואל דזידריוס ארסמוס מרוטרדם נחשב לנסיך ההומניסטים, ולמרות שנמצאו חוקרים אשר קדמו לו, האמת הצורבת היתה ונשארה שתיעב את היהודים, במיוחד יהודים שהתנצרו. בגזענותם האמינו הוא ודומיו שיהודי אינו יכול להמיר את דתו ביושרה. כאשר מומר כיוהן פפרקורן מימש את המשפט כי היה "יותר קתולי מהאפיפיור", ותבע לשרוף את כתבי היהודים והשפה העברית, קמו לבולמו דווקא אינטלקטואלים נוצרים כיוהנס רויכלין.

האנטישמיות האירופית היתה כבכל הזמנים בבחינת אקסיומה. לא כן בארה"ב (אם כי הרווארד היתה נגועה באפליית יהודים). יהודי ארה"ב האמינו כי מדינתם שונה. מראש לא היו בה (כמעט) חוקים נגד יהודים. לכאורה נולדו אל מגננת הצדק שבחוקה האמריקנית. אז כיצד אירע שדווקא באוניברסיטה האמריקנית הנאורה התפתחה איבה גדולה ליהודים? היו לכך יסודות מבית.

הימין הקיצוני האמריקני, הקו קלוקס קלאן, עסק בפוגרומים ביהודים; אפרו־אמריקנים רבים הגיעו "נגועים" מבית, ולא עלה בידי היהודים שתמכו במאבקו של מרטין לותר קינג למוסס את היחס העוין כלפיהם; ולאחר מלחמת ששת הימים - כמו לאחר הטבח בעוטף עזה ב־2023 - נשכחו הנסיבות המוצדקות של הניצחון הישראלי, והאקדמיה התמקדה בתוצאות השליטה באזורים פלשתיניים. החיבור בין מרכיבים אלה בחברה האמריקנית נושא בחובו סכנה לברית האסטרטגית עם ישראל ולמעמדם של יהודי ארה"ב.

האנטישמיות בהרווארד ובנותיה העידה על עומק הסכנה. לא באדישות הנהלתן בסיבוב הראשון אלא דווקא כאשר שלוש הנשיאות שלהן נחקרו בבית הנבחרים ותשובותיהן שנבחרו בקפידה העידו כי אין בכוונתן לפעול לעקירת האנטישמיות מהאוניברסיטאות. המופע על גבעת הקפיטול, אולי יותר מהפגנות השטנה הפלשתיניות־אנטישמיות בקמפוסים, העיד על עוצמת הסכנה.

האקדמיה היא נדבך מרכזי בהבטחת עליונותה האיכותית של ישראל באזור. היהודים הבינו זאת מאז הקמתם המוקדמת של העברית בירושלים והטכניון בחיפה. היא קיר המגן בזירה הבינלאומית מייד לאחר צה"ל. הזירה בקמפוס בהרווארד, בעקבות הגדר הפרוצה בבארי - שתיהן הופקרו, והסכנה מוכחת

הרוע והחירום לא עצרו שם. בראיון עם ליאור דטל ב"הארץ" הזהירו מדענים בעלי מוניטין כפרופ' רבקה כרמי, רחל אלתרמן ומנואל טרכטנברג כי מצב זה כבר הוליד - ומקיים - חרם סמוי על שיתוף הפעולה עם ישראל. חוקריה לא מוזמנים כבעבר לוועידות ומופלים לרעה בפרסום מאמרים בביטאונים מדעיים, ותקציבים מתייבשים. ככלל, האקדמיה המערבית־דמוקרטית גברה על יריבותיה בהיותה פתוחה ומשתפת פעולה, אך ישראל, שנמצאת תחת מצור אקדמי, מידרדרת לנחיתות בעצם הרחקתה. ביטוי ראשון לסכנה הוכח כשנתניהו הסכים לוותר בבושת פנים על סיוע כספי אירופי לאקדמיה המצויה ביו"ש.

האקדמיה היא נדבך מרכזי בהבטחת עליונותה האיכותית של ישראל באזור. היהודים הבינו זאת מאז הקמתם המוקדמת של העברית בירושלים והטכניון בחיפה. היא קיר המגן בזירה הבינלאומית מייד לאחר צה"ל. הזירה בקמפוס בהרווארד, בעקבות הגדר הפרוצה בבארי - שתיהן הופקרו, והסכנה מוכחת.

גלים של שנאה היו לנחשולים בשתי היבשות. לרשע של הפלשתינים ועוזריהם נוסף ברמה האקדמית גם גורם יהודי ליברלי, רפורמי לרוב, משכיל, שאוהד את ישראל אך שולל את הווייתה העכשווית. אינטלקטואל שגדל על החוקה האמריקנית לא יכול להשלים עם חוק הלאום המעמיד אזרחי מיעוט בנחיתות, או מסרב להידבר עם אויב. זה מנוגד לאתוס האמריקני, ומוסיף אוהבי ישראל למחנה שונאיה. אם לא בפועל אז בפאסיביות. הם לא נחלצים עוד להגנתה, וחלקם הופכים "יותר קתולים מהאפיפיור".