באים למילואים: זו חובתנו, אבל גם זכותנו

שר הביטחון החדש ייתקל באתגרים ובבעיות מוכרות, ובין השאר יתמודד עם תקציב, מינויים וסכומים של עשרות מיליארדים שיחלפו תחת ידיו על בסיס יומי. היום, יום ההוקרה למערך המילואים, הוא זמן טוב להזכיר שגם אנחנו, חיילים ולוחמים במילואים - אותו מיעוט שיש שיכנו אותו "נאיבי" - זקוקים לעזרתו.

על פי הנתונים הרשמיים, רק כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה שיכולה לבצע מילואים לפי חוק, גיל ומצב בריאותי, אכן לוקחת חלק בשירות מילואים משמעותי של לפחות שבוע בשנה בממוצע. חישבו לרגע מהו שיעור הלוחמים הקרביים במספרים האלה ותקבלו מספרים מצחיקים (או עצובים) עוד יותר.

הרבה טועים לחשוב שגם שירות המילואים הקרבי הוא מעין גירסה מעודכנת של "גבעת חלפון", ושכל מה שעושים שם זה "לשים ת'ראש על דיונה" ולנוח מהשיגרה ומתלאות היום־יום. אז לא. בישראל 2016 שירות מילואים קרבי כולל בדרך כלל לא מעט ימים בשנה של אימונים פיזיים קשים ופעילות מבצעית, מיוחדת יותר או פחות. זה היה קשה ומאתגר בגיל 18, וזה לא הופך קל יותר כשאתה בן 35.

חיילי המילואים הפעילים הם בעצם ציבור מתנדבים. מי שבאמת לא רוצה להגיע, יכול די בקלות לצאת משירות המילואים בשלל תירוצים. זהו ציבור שלא מבקש ברכות והוקרה על פעילותו. אנחנו עושים מילואים מסיבה ערכית עמוקה יותר. עם זאת, לעיתים אנו מרגישים שהמדינה מנסה לעטוף את פעילות חיילי המילואים בהטבות לא רלוונטיות, כאילו מדובר בחברה מסחרית שמנסה ליצור מראית עין של הטבה מזויפת ללקוחותיה.

לשם דוגמה אחת מתוך רבות, אספר כי לפני כמה שנים גיליתי שמינוי לתיאטרון דרך כרטיס "בהצדעה" המוענק למילואימניקים לוחמים, מספק "הטבה" פחותה מזו שמקבל כל אזרח בשיחה טלפונית עם משרדי התיאטרון.

אם לשים את הדברים על השולחן, מעט מאוד עסקים פרטיים מתלהבים להעסיק מישהו שיוצא למילואים 25 יום בשנה, נוסף על ימי החופשה שלו. מתן קדימות בקבלה לעבודה במכרזים ממשלתיים או הקצאת תפקידים מסוימים לחיילי המילואים, המשרתים באופן פעיל לאורך תקופה מסוימת בשנה, יובילו לכניסה של אנשים טובים לשירות המדינה ויהיו תמריץ יוצא דופן ומסר של הערכה אמיתית, ולא רק של מינוי לתיאטרון בהנחה מפוקפקת.

חיילי המילואים הפעילים, ובמיוחד אלה הקרביים, צריכים ללכת בחזה גאה ולא להרגיש שהמדינה זורקת להם מדי פעם איזו עצם על פעילותם. אנחנו המילואימניקים נמשיך להגיע, ללא קשר להטבה כזאת או אחרת, כי אנחנו יודעים שזו חובתנו - אבל גם זכותנו.