האמת? התאכזבתי מאוד ממה שראיתי במשחק הבכורה של אלישע לוי על הקווים בנבחרת. תליתי הרבה תקוות בחלק הקדמי איתו הוא פתח שכלל את ערן זהבי, מאור מליקסון, טל בן חיים ומונאס דאבור, אבל הם לא הרשימו.
המעבר של הנבחרת מההגנה להתקפה היה איטי מאוד. לדעתי, שרן ייני כבר לא יכול לשחק בעמדת המגן הימני, כי הוא לא עומד בקצב. עלי עותמאן העביר עונה נהדרת ומצא את עצמו בחוץ וגם לאלמוג כהן יש מקום בסגל.
לוי חייב להתעשת ולעשות שינויים. תמיד מדברים על הצערת הנבחרת והכנסת דם חדש, אבל הפעם יש הזדמנות באמת טובה. נכון, הדרך עוד ארוכה מאוד אבל ניכר שגם לוי בתקופתו הקצרה לא מצא תרופה למחלה הכי גדולה לכדורגל הנבחרות שלנו - מצבים נייחים. זו תהיה משימה לא פשוטה עבור לוי, בעיקר כשרואים שוב בשער הראשון שספגה הנבחרת.
לשוער, דודו גורש, יש לא מעט מניות בשער הראשון המצחיק. לא יכול להיות שהוא לא ישלוט בתיבת החמש שלו ויאפשר לשחקן התקפה לבצע בעיטת מספרת תוך כדי ישיבה.
ויש את עניין העייפות. אנחנו אלופי העולם בתירוצים. הבוסנים ישבו חודשיים וחיכו למשחק נגד ישראל? אנחנו בדרך ליורו וצריכים לנוח? חבל שתמיד מחפשים את הדרך הקלה במקום לומר את האמת - עדיין לא זזנו מטר אחד קדימה. מצד שני, זו אכן הצגת בכורה וגם מהמשחק אתמול לוי יכול ללמוד לא מעט דברים ולתקן אותם בעתיד. יש לו הזדמנות, הוא רק צריך לקחת אותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו