הפוסט של אורשר החל מירוץ גזעני

בעקבותיו, אכלסו במהירות ובשמחה את מסלולי המרוץ לצידו גולשים כמו גם פוליטיקאים ואישי ציבור שונים, אשר בשם הגינוי ותביעת כבודם של בני עדות המזרח, לא חסכו במילים וביטויים מתלהמים אף הם.

אורשר הושעה מתפקידו עד לבירור נוסף בעניין, אולם דבריו נשארו באוויר כמקפצה התורנית להשלכות השיח הגזעני. עת המרוץ בעיצומו, הצהרת גלי צה"ל כי כתחנת שידור ישראלית וציבורית ימשיכו לפעול ולתת ביטוי לכלל הציבור בישראל, כמו גם זרם התגובות השוצפות הזורמות מכל עבר, הביאו אותנו כחברה שוב למצב בו מקודש הביטוי, כל ביטוי – ללא הבחנה, ללא סייגים.

בליבה של הסערה, חשוב שאנו כחברה נבין כי אורשר כאדם, אינו ליבו של העניין. לא תפקידו בגוף ציבורי או שנאתו היוקדת הניבטת מפוסטים רבים שכתב בעבר הם שצריכים לעמוד במרכז הסוגיה, אלא דווקא התופעה והמציאות שהוא מייצג. מציאות בה אדם, כל אדם בכלל ודמות ציבורית בפרט, מעלה על הכתב דברי שנאה כה עזים מבלי לחשוב פעמיים. מציאות בה לאדם יש את התעוזה להעביר מחשבות אלו לידי ביטוי ממשי, תוך חוסר יכולת לנקוט במידה כלשהי של סינון מחשבתי. מציאות בה התגובות לאמירות שכאלה אינן נעשות מתוך שיקול דעת, אחריות או מחשבה עמוקה על התופעה בה מבקשים אותם מגנים להילחם.

המגיבים השונים לא חשבו פעמיים וזינקו מיד למרוץ של השמצות בו לא חסכו בתיאורים בוטים בפני עצמם, ולא עצרו רגע כדי לבחון את משמעות המילים בהן הם משתמשים. שהם נישאים על כתפיו של הציבור המריע, נגררו הם בקלות לשפת השנאה של אורשר שהם מתלהמים בלהט הרגע על כל "הגיג" מיותר שלו ומשתמשים באותם ביטויי בוז וגזענות בהם השתמש, כאילו מבקשים הם לנצחו במדד השנאה אשר הוא עצמו קבע.

"דע לך, שכל הקלקולים באים משימוש קלוקל במילים. המחשבה צריכה מילים בשביל לצאת לעולם, למרות שהשפה והמילים נתפסות כאוויר לנשימה... הכל תלוי במי שעושה ואיזה שימוש במילים" - כך כתב מאיר אריאל ז"ל על כוחן של מילים. שנים רבות חלפו מאז, אולם לצערנו נראה כי בכל יום שעובר סוטים אנו עוד ועוד מדרכה של תרבות השיח הראויה. כל שנותר הוא לקוות, שאחרי שיגיעו המתחרים לקו הסיום של המרוץ התורני, אולי הפעם יתחיל לו מסע אמיתי בדרך אל ההבנה הבסיסית שצריכה להנחות אותנו כחברה – ההבנה שמילים יכולות לשנות מציאות ולהכריע גורלות. מסע בו רגע לפני שנקלקל במילותינו, בדיבור ובכתיבה, בשיחה פרטית או בפוסט בפייסבוק, נעצור רגע לבחון את המילים עצמן, ולחזור אט אט לתרבות דיבור סובלנית, עוטפת.

איתי גרנק הוא מנכ"ל זהות, איגוד המרכזים לזהות יהודית ומראשי מיזם 'דיבור טוב'