יש איזושהי נטייה לחשוב שהדיון הציבורי על שחרורו של קצב קשור לדמותו הציבורית, ושמקורביו טוענים שנעשה לו עוול רק בשל העובדה כי מדובר במי שהיה איש ציבור. אבל האמת היא שקצב עצמו הוא לא העניין. גם לא השאלה אם שילם מספיק על מעשיו. מדובר בשאלה עקרונית על טיבו של השחרור המוקדם, ובשיח עקרוני מתי צודק לשחרר אדם לפני שריצה את מלוא העונש שהוטל עליו בדין.
והשאלה הזאת היא עקרונית. כי במקרים אחרים, שבהם לא מדובר בנשיא לשעבר, ידוע כי על פי רוב הכלל הנוהג, שגם עוגן בפסיקות של בתי המשפט, הוא כי עברייני מין שלא עברו הליך שיקום בתוך הכלא ולא קיבלו אחריות למעשיהם לא ראויים לשחרור מוקדם.
המערכת המשפטית כבר קבעה, ובצדק רב, וזוהי גם התפיסה המקובלת, כי מידת קבלת האחריות על העבירה והאופן שבו העבריין מבין את פליליות מעשיו, ובמיוחד במקרה של עברייני מין סדרתיים, צריכים לתפוס מקום מרכזי בהחלטה על מתן הקלה בעונש. במיוחד במקרים של עבירות חמורות שנפגעים רבים בצידן.
שחרור מוקדם איננו זכות קנויה ואינו ניתן באופן אוטומטי. שחרור מוקדם הוא פריבילגיה בלבד. זהו תמריץ ששמור למערכות כדי לעודד עבריינים להתנהג כראוי ולעבור הליך שיקומי בטרם יחזרו לקהילה, שיאפשר להקל בעונשם. במקרה המיוחד של עבירות מין, קבלת האחריות והפנמת פליליות המעשים צריכות להיות שיקול משמעותי במיוחד, בעיקר בשל הקשר המהותי המתקיים על פי רוב בין ההפנמה של משמעות העבירה וקבלת אחריות עליה לשאלת מסוכנותו של עבריין המין. מי שלא מבין את הפגיעה באחר, מי שלא מביע חרטה על מעשיו, ובמיוחד כאשר מדובר בעבריין סדרתי, כנראה לא יבין את הסיכון שעלול להיות כרוך בנסיבות דומות שייקלע אליהן בעתיד. לפיכך, גם מי שאינו יכול להיות מסוכן לכלל הציבור יכול ויהיה מסוכן בעתיד, במובן זה שלא יבין סיטואציה דומה לזו שהורשע בגינה.
קצב מגיע לוועדת השחרורים אחרי שנקבע כי התנהגותו טובה והוא אינו מסוכן, כפי שטוענים פרקליטיו. אלא מה? נכון להיום קצב לא עבר כל הליך שיקומי משמעותי, הוא אינו מבין את חומרת מעשיו ולא מקבל כל אחריות לתוצאותיהם הקשות. במובן הזה לא השתנה דבר מהסבב הקודם שבו הופיע בפני ועדת השחרורים. אלא שכעת מנסה קצב לטעון שהוא ראוי לשחרור מוקדם בזכות היתכנות הליך שיקום עתידי, שאותו יתחייב לעבור אחרי שייצא מן הכלא. נשמע סידור לא רע, מבחינתו.
שיקום הוא שיקול מרכזי בהחלטה על שחרור מוקדם במקרה המיוחד של עברייני מין שמבקשים לחזור לקהילה, וטוב שמדובר גם הפעם בחלק משמעותי מהדיון המשפטי. אבל הליך שיקום צריך להיעשות לפני השחרור. אחרת, איזה תמריץ יש להליך זה עבור העבריין?
מקרה קצב הוא עקרוני. זהו חלק בלתי נפרד מהמאבק בתופעת האלימות המינית ומהצורך ביצירת הרתעה אפקטיבית ובהשגת צדק. זו איננה רדיפה. זו משימה לאומית ראשונה בחשיבותה.
הכותבת היא היועצת המשפטית של ארגון הסיוע לנפגעי תקיפה מינית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו