אולימפיאדה: מחיר האירוח

משחקי ריו יצאו לדרך. אולימפיאדת 2020 תיערך בטוקיו. בשנה הבאה תיקבע מארחת משחקי 2024. עלות ההשתתפות במירוץ לאירוח עצומה ושיקגו, למשל, הוציאה כמעט 100 מיליון דולר על הגשת המועמדות למשחקי 2016. האירוח עצמו כרוך בהשקעות אדירות עוד יותר, ובכל זאת הביקוש גדול. האם זה משתלם, כלכלית, לארח משחקים אולימפיים? יש אמונה שהמשחקים הם מנוע טורבו לכלכלה ולעסקים, אבל מחקרים רבים שנערכו לא מצאו תמיד קשר חיובי בין האירוח לבין צמיחה. 

ההוצאות גדולות בהרבה מהמצופה וכמעט כל פרויקט תשתית חורג מהתקציב. כשמחברים עשרה כאלה, במסגרת מגה פרויקט, מקבלים מגה חריגה. מחקר שנערך באוניברסיטת אוקספורד מצא חריגה ממוצעת של 179 אחוזים בערכים ריאליים בעשורים האחרונים. לא מדובר רק במשחקים שנערכו בבייג'ין ובסוצ'י, שם אמרו המארגנים מראש שכסף הוא לא הסיפור. גם משחקי לונדון 2012 עלו כפול מהתחזיות, ומשחקי ברצלונה 1992 עלו כמעט פי ארבעה מהמתוכנן. מאז פיגועי 11 בספטמבר גדל מאוד רכיב הביטחון בתקציב, והוא תמיד מתנפח ערב המשחקים בשל איומים חדשים.

ההשקעות האדירות בתשתיות ספורט הן נטל עצום על הקופה הציבורית, ללא החזר ראוי. בהיעדר שימוש והכנסות - רבים מהמתקנים פשוט מתפוררים. המשחקים האחרונים שהסתיימו ברווח היו בלוס אנג'לס 1984, שנערכו על בסיס מתקנים קיימים ששופצו והותאמו. זה גם הרעיון העומד בבסיס ההצעה של העיר למשחקי 2024, בהשקעה מינימליסטית של כמיליארד דולר. כל שאר המועמדות מתכוונות להשקיע מיליארדים רבים ביצירת זירות מתאימות.

ההשקעה בתשתיות אחרות אינה, כשלעצמה, טריגר לצמיחה. מדינות וערים בונות רכבות תחתיות, מסופי תחבורה ונמלי תעופה חדשים כשיש בכך צורך והיגיון כלכלי. הקמת מגה פרויקטים כאלה רק לקראת המשחקים, ללא הצדקה הנובעת מעליית נפח התחבורה או מהתיישנות המתקנים הקיימים, לא תוכיח את עצמה בטווח הארוך.

תחזיות ההכנסות מתיירות בדרך כלל לא מתממשות. רבים באים לראות את המשחקים, אבל תיירים אחרים מתרחקים מפחד הדוחק, סידורי הביטחון והמחירים המופקעים במלונות, בברים ובמסעדות. אז מה בכל זאת מושך את הערים להיכנס לעניין? ברלין מנסה כבר שני עשורים להיבחר כמארחת, גם איסטנבול, מדריד ואחרות הן משתתפות קבועות בתהליך. התשובה נעוצה, כנראה, ביוקרה ובתדמית. הרצון להיות מרכז העולם למשך כמה שבועות גובר על השיקול הכלכלי הטהור. אבל יוקרה ותדמית הן מוצרים שלא בטוח שהמשחקים יצליחו לספק. ממשחקי מינכן 1972 נותרה חקוקה התמונה של מחבל עוטה מסיכת סקי, מאתונה 2004 מתקנים גרנדיוזיים ריקים המתחברים לפשיטת הרגל של יוון שנים ספורות לאחר מכן. גם את השיקול הכלכלי הטהור אין להזניח. מונטריאול סיימה רק לפני עשור להחזיר את החובות שהעמיסה על עצמה למימון משחקי 1976. לכן רבים הסיכויים שנראה אירועי ספורט בינלאומיים בעיקר במדינות ובערים הזקוקות להכרה ומצוידות בארנק תפוח. 

הכותב הוא יועץ במחלקת הנדל"ן במשרד עורכי דין תדמור פרופ' יובל לוי ושות'טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו