השבוע פורסם באמצעי התקשורת שהשייח' יוסוף אל־קרדאווי, מי שנחשב לגדול חכמי הדת בעולם האיסלאם הסוני, חזר בו מההיתר שנתן לפיגועי ההתאבדות של הפלשתינים. אל־קרדאווי מפורסם כ"אבי תיאולוגיית המחבלים המתאבדים" או "שייח' המוות", בשל פסק הלכה שלו מ־2001 שבו התיר פיגועי התאבדות בקרב אוכלוסייה אזרחית בפלשתין. הוא טען שפיגועי התאבדות הם למעשה פעולות הקרבה, גבורה וחירוף נפש ומי שמבצע אותן רחוק מלהיות מתאבד, אלא מקריב את עצמו למען דתו ואומתו כדי להילחם באויבי אללה.
ההיתר לפלשתינים לבצע פעולות הקרבה נבע מכך שלא היה להם כל אמצעי אחר להילחם באויב הציוני. פלשתין מוגדרת כשטח מוסלמי כבוש ("דאר אל־איסלאם") ולכן חלה עליו חובת הג'יהאד. בעוד בדרך כלל חלה חובת הג'יהאד רק על גברים הכשירים לכך, במקרה של פלשתין חובת הג'יהאד הפכה ל"חובה אישית" המוטלת על כל מוסלמי ומוסלמית. כך הכשיר פסק ההלכה הזה של אל־קרדאווי את הקרקע גם להפיכתן של נשים למחבלות מתאבדות.
אז האם אל־קרדאווי, שידוע גם כמנהיג הרוחני של חמאס, התמתן? ממש לא. הסיבה שבגללה חזר בו מההיתר לפעולות ההתאבדות אינה שהוא סובר שיש בהן טעם לפגם. ההיתר נבע משיקול הלכתי שנקרא "צ'רורה", כלומר הכרח גדול. במקרים שבהם אין פתרון אחר, אפשר להתיר גם דברים אסורים לפי השריעה. לפלשתינים לא היתה ברירה אחרת אלא להפוך את עצמם לפצצות אנושיות וכך לזרוע פחד ואימה בקרב האויב. אבל כשהמציאות משתנה ולפלשתינים יש גם טילים ומנהרות שבאמצעותם הם מרתיעים את האויב לא פחות, אז גם הפסיקה ההלכתית משתנה בהתאם. אגב, פסק הלכה זה נכתב כבר בספרו "פקה אל־ג'יהאד" (הלכות הג'יהאד) מ־2010.
פסיקותיו ההלכתיות של אל־קרדאווי מפורסמות בכך שהן תלויות הקשר חברתי ופוליטי. הוא מפורסם בתור המייסד של דוקטרינה הלכתית חדשה עבור מוסלמים החיים במערב. חזונו הפוליטי הוא שהאיסלאם ינהיג את העולם, ולכן יש מצווה למוסלמים להתיישב במערב, כדי לעסוק שם בהפצת האיסלאם. המגורים במדינות לא מוסלמיות מעוררים בקרב המוסלמים במערב בעיות של שמירת הזהות המוסלמית ושמירת השריעה. כדי להקל על חייהם ולסייע באיסלום המערב, שינה אל־קרדאווי את ההלכה המוסלמית לבלי הכר: הוא התיר למוסלמים לקחת הלוואות נושאות ריבית, האסורות על פי הקוראן, כדי לקנות בתים, והנהיג הקלות מפליגות בחוקי השחיטה והכשרות ואף בחוקי הנישואים.
אל־קרדאווי רואה בעימות הישראלי־פלשתיני סכסוך תיאולוגי בין האיסלאם ליהדות. "איסלום" המערב והשמדת ישראל הם חזונו הגדול. עם זאת, אפשר לנצל את הפרגמטיות שלו. וכך הוא כותב בספרו "ירושלים: הבעיה של כל מוסלמי": "אם המוסלמים נמצאים בקושי גדול בעקבות הלחימה עם ישראל, מותר להם באופן זמני לוותר על איסור כריתת השלום עימה, למען התועלת שלהם כדי להתארגן. אך אסור להם לזנוח לגמרי את מצוות הג'יהאד". אם "ההכרח הגדול" התיר להם פיגועי התאבדות, אותו הכרח גם יכול לגרום להם להפסיק את הלחימה.
הכותבת היא מרצה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילן