האם המדינה מחויבת הלכתית לפצות נפגעי שריפה?

בימים אלו מתנהלים דיונים בשאלה האם וכיצד תפצה המדינה את אלו שרכושם ניזוק בגל השריפות האחרון ואשר על פי הודעת המשטרה, השריפה ממנה הם ניזוקו לא נגרמה כתוצאה מפעולת טרור. אלו אשר רכושם היה מבוטח בחברות הביטוח יקבלו מהחברות הללו פיצוי על הנזק שנגרם להם, אך ישנם כאלו שלא ביטחו את רכושם, והם עלולים "ליפול בין הכסאות" באשר לא יקבלו פיצוי מחברות הביטוח ואף לא יהיו זכאים לפיצוי כנפגעי פעולות איבה. 

נשאלת השאלה אם על פי ההלכה מחויבת המדינה לפצות את אותם אזרחים. יש להבחין בין אזרחים אשר כתוצאה מן השריפה נשארו בחוסר כל, לבין כאלו שלמרות הנזק הגדול שגרמה להם השריפה, נותרו עם רכוש וכסף המאפשרים להם קיום בכבוד.

לאותם אזרחים שנשארו בחוסר כל מחויבת המדינה לדאוג מכח מצוות צדקה. הצדקה היא מצווה המוטלת קודם כל על היחיד, אולם היא גם מצווה ציבורית, המתקיימת כיום הן ע"י מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, תוך סיוע וגיבוי של המדינה, והן ישירות על ידי המדינה – בעניינים שאינם בתחום סמכותן של הרשויות המקומיות. 

בשונה מחובת הצדקה הפרטית הנקבעת על פי קריטריונים סובייקטיביים, חובת הצדקה הציבורית המוטלת על המדינה נקבעת על פי קריטריונים אבסולוטיים: על המדינה לוודא שלכל אזרח יהיה המינימום הדרוש לקיום בכבוד אך אין היא מחויבת לדאוג לו מעבר לכך.

לכן, אזרח שביתו עלה באשר ואין באפשרותו לממן מקום דיור חילופי, מחויבת המדינה לדאוג לו לקורת גג, אך אין היא מחויבת לפצות אותו באופן שיוכל לבנות מחדש בית דומה לזה שנשרף. כך גם לגבי רכוש אחר שנפגע: על כל מה שנדרש לשם קיום בסיסי בכבוד ואשר לניזוק אין אפשרות להשיגו – מחויבת המדינה לפצות, אך מעבר לאותו מינימום הכרחי אין היא חייבת. 

מכאן שלאותם אזרחים שגם לאחר השריפה יש להם קורת גג ואמצעי קיום בסיסיים, אין המדינה מחויבת לדאוג. אמנם אף שהמדינה אינה מחויבת לדאוג לאזרחים אלו, היא רשאית להחליט לדאוג גם להם. כמו כן היא רשאית להחליט על פיצוי מוגדל לאותם נפגעים – מעבר למינימום הנדרש לשם קיום בכבוד.

מצב זה יוצר לכאורה אפליה בין מי שביתו נשרף כתוצאה מהשרפות האחרונות לבין מי שביתו נשרף, למשל, כתוצאה מקצר חשמלי. לראשון, המדינה תדאג אף אם לא היתה זו פעולת טרור, ואילו השני לא יקבל פיצוי מהמדינה, וחוק מפלה אינו תקף על פי ההלכה. אך היות שאין זו הפליה על בסיס אישי אלא על בסיס הנסיבות, והמדינה סבורה שכאשר מדובר באירוע בסדר גודל של מעין "אסון לאומי" עליה לקחת אחריות בכדי לשמור על חוסנה של החברה וכד' – היא רשאית להחליט לפצות את כולם כאילו היו נפגעי פעולות איבה.

הכותב הוא הרב שלמה אישון, ראש מכון כת"ר

נושא זה ונושאים נוספים הנוגעים ליחס הנכון בין מחויבות המדינה לבין עצמאות הפרט יידונו בכנס השנתי של מכון כת"ר לכלכלה ע"פ התורה, בשיתוף החוג להנדסת תעשייה וניהול במרכז האקדמי לב, שיערך ביום שני בשעה 16:30 במרכז האקדמי לב בירושלים