תנו לאנשים עם מוגבלויות צ'אנס

אני שונה. אני מרגיש שונה מאז ומתמיד. אני אחד מאותם אנשים שהמדינה קיטלגה אותם כ"אנשים עם מוגבלויות". יש עוד רבים כמוני, למעשה כל אדם חמישי במדינת ישראל הוא עם מוגבלות כלשהי, וכך גם החברה מתייחסת אלנו - כאל מוגבלים. אבל הגיע הזמן לשנות זאת.

נולדתי עם הנמכה קוגניטיבית. זה אומר שיש לי קשיי הסתגלות ותפקוד ואני עם לקויות למידה מורכבות. כבן זקונים למשפחה בת ארבעה ילדים, תמיד ידעתי שאני שונה מאחיי. זה ניכר לעין מייד. התפתחתי לאט הן מבחינה מוטורית והן מבחינה שפתית. התחלתי ללכת בגיל שש וחצי, התחלתי לדבר בגיל שש. הטיפול בי היה מורכב ודרש מהוריי המון תשומת לב והשקעה.

ואולם למרות כל הקשיים, התקדמתי והתפתחתי. בבית הספר למדתי בכיתות מקדמות ובסופו של דבר סיימתי 15 שנות לימוד בגיל 21. אבל אז החל הקושי האמיתי - מה עושים הלאה? כיצד מתפרנסים? האם אוכל להגשים את חלומותיי?

כמו שאר אחיי, מאוד רציתי למצוא עבודה. מקום עבודה שבו אוכל להגשים את עצמי ואת יכולותיי, מקום נעים שארגיש בו רצוי ואגיע אליו בשמחה. אולם המשימה היתה ממש לא פשוטה. הלכתי לעשרות ראיונות, אבל סורבתי שוב ושוב ברגע שסיפרתי על המוגבלות שלי. לרוב, המעסיקים אפילו לא טרחו להסתיר זאת: "אתה לא מתאים לנו", "שיהיה לך בהצלחה", "נהיה איתך בקשר" - אבל מעולם לא טרחו להיות בקשר. באיזשהו שלב חשבתי לא לספר על המוגבלות שלי, רציתי לנסות להסתיר אותה, אבל ידעתי שמהר מאוד היא תתגלה. ומה אז?

חוויתי הרבה תסכול ו"לא" והתחלתי להרגיש לא רצוי. לטעמי, המדינה לא עושה מספיק למען אנשים עם מוגבלויות, בפרט עם הגיעם לגיל 21. אין סיוע בקורסי הכשרה מותאמים עבורנו, אין סיוע במציאת תעסוקה, ואפילו החוק המחייב העסקה של אנשים עם מוגבלות בשיעור של 3% לא נאכף. נאלצתי להתנדב כדי שיעסיקו אותי. רק שתהיה לי תעסוקה של כמה שעות בשבוע. אבל אז נתקלתי בקורס שהגשים את החלום הסודי שלי: צילום. זהו התחביב שלי מאז ומתמיד, מאז שקיבלתי מהוריי את המצלמה הראשונה שלי בגיל 10.

רציתי מאוד להתפתח בתחום והתעניינתי בקורסי צילום, אבל הם לא התאימו לי, לא מבחינת האינטנסיביות ולא מבחינת כמות המשתתפים. לראשונה מצאתי קורס צילום ועריכה לאנשים עם מוגבלויות, קורס שהרגשתי שיתאים לי. את הקורס, של מכללת סמינר הקיבוצים, סיימתי בהצלחה לפני כמה חודשים ואפילו מצאתי תעסוקה בתחום, כעוזר הפקה בתוכנית הבוקר של "רשת".

אתמול צוין בכל העולם יום המודעות לאנשים בעלי מוגבלויות. עכשיו, ובכל יום אחר, תזכרו שמגיע לנו צ'אנס. אל תהיו מוגבלים במחשבה שאנחנו לא יכולים לתרום. אנחנו אולי שונים, אבל השונות הזו יכולה גם לסייע, בראייה שונה, בחשיבה האחרת. אנחנו רק זקוקים להזדמנות להוכיח את עצמנו.