גיבורים שבחרו בחיים

אז היום אני גיבור, ככה זה. אם עד לפני כמה שנים לא יכולתי לסבול את המילה הזו, כיום אני גאה ללבוש את החליפה הזאת, החליפה של הגיבור. אבל אני מחלק את המושג לשני סוגים: הגיבור הסטנדרטי - הגדרה המיוחסת לאדם בעל אומץ רב, טוב במעשיו ובעל תכונות המאפיינות כוח ותושייה, או

בקיצור - מיתוס, אדם שנתפס בחברה כחזק במיוחד; הסוג השני הוא הגיבור השקוף או האנטי־גיבור - זו ההגדרה לאדם שעבר ייסורים קשים בחייו, ספג לא מעט קשיים ומכות שנכפו עליו מכורח הנסיבות, ובשארית ימיו מתמודד עם אתגרים קשים במיוחד בהשראה ובדרך ראויה להערצה.

יש בי וברבים מפצועי צה"ל שנפגעו בהגנה על הבית קצת מכל גיבור. אצל כל אחד מאיתנו היחס שונה, אך המשותף העיקרי לרובנו הוא שאיננו רואים את עצמנו כגיבורים סטנדרטיים, כפי שהחברה מצפה מאיתנו. כך גם אני מתחבר יותר לגיבור השני, זה שלמרות הנסיבות שנכפו עליו מצליח להתמודד ובכך הופך להשראה בפני כולם, אבל חשוב יותר - בפני עצמו.

החוויה שלי היתה קשה מאוד. לפני 11 שנים מנעתי בגופי פיגוע בשטח ישראל. מחבל התפוצץ על הכוח שהייתי חלק ממנו, רצח את מפקדי והותיר אותי חבול ופצוע קשה. כשהתעוררתי, הבנתי שמנעתי פיגוע ושהצלתי חפים מפשע. "גיבור".

אבל מה קורה כאשר אני נשאר לבד? או כשאני מגיע הביתה, למשפחה, לחברים, לבית, לשולחן האוכל, למיטה שלי, לכרית. שם אני לבד. בכל לילה אני מול עצמי, עושה חשבון נפש. איזה מין גיבור אני?

אחיי שנהרגו בקרבות על הגנת המולדת זכו לעדנה. הם הונצחו ולעד יוכרו כגיבורים. בזכותם אנחנו יכולים לחיות, הרי הם אלו שציוו לנו את החיים. ואני, שמתמודד בכל יום, בכל לילה, עם חשבון נפש, התקפי חרדה, הלם קרב - פוסט־טראומה - אני צריך להיות חזק ולהראות כוח, להראות מול כולם שאני איתן ויציב.

אני מנסה בכל יום לשרוד ובדרך כלל מצליח, אף שלעיתים יש גם נפילות. הגבורה שלי היא ההתמודדות. עצם העובדה שאני קם בבוקר, מתלבש, מתארגן, אוכל, שותה ויוצא - כאן נמצא הכוח, בכך שלמרות החרדות ולמרות ההתקפים, אני איכשהו מצליח לנהל לעצמי חיים.

היום - זו השנה השלישית - מציינים את יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה. אבל אחרי הטקסים, התזכורות והמחוות, מה שבסך הכל אני רוצה זה קצת לחיות,

לבלות עם חברים, להכיר קצת בחורות, לצאת לבלות, להיות ההשראה של עצמי ולזכור תמיד שהגיבורים המתים, חללי צה"ל, לעד ייזכרו כמיתוסים.

• • •

אך אלו שנשארו בחיים אינם כאלה, הם לא צריכים להיות מיתוס. הם רוצים להשתלב, הם נאלצים להתמודד. ההתמודדות שלנו קשה גם ככה; מצד אחד להיות הגיבורים, מצד אחר לנהל חיים תקינים ורגילים כאחד האדם.

בכל לילה, כשאני לבד עם עצמי, לעד אזכור שכלום לא מובן מאליו, ששרדתי פציעה קשה, מנעתי קטל רב וחזרתי לחיים, ובעיקר אזכור שהחיים הם מתנה. אני אחד מיחידי סגולה שקיבלו הזדמנות נוספת, שאותה עלי לממש בכל יום. לחגוג את החיים, לחגוג את עצמי, שכן הרי בשביל מה אני כאן אם לא בשביל זה?

אינני מרגיש גיבור בגלל שנפצעתי בקרב, הגיבור הזה הוא מיתוס. אני מרגיש גיבור מכיוון שלמרות הקשיים והמכשולים, בסופו של דבר בחרתי בחיים, ועל כך אותי אתם מוקירים.

ואם פעם הייתי סולד מהמילה גיבור ומכל מה שמתלווה אליה, היום אני נושא אותה בגאווה, גאווה של ניצחון הרוח.

הכותב נפצע בשנת 2005 באורח קשה ממטען שנשא על גופו מחבל מתאבד במחסום ביציאה מטול כרם