אחרי שנים של סבל: עכשיו הזמן לפעול

בחודש יוני פנה אלי ראש הממשלה והביא לידיעתי שקיימת טרוניה קשה על כך שיש חיסיון על כלל החומרים של ועדת החקירה הממלכתית כהן־קדמי בעניין היעלמות ילדים מקרב עולי תימן. הוא שאל אם אני יכול לקחת את הסמכות לידיי ולהמליץ אם לחשוף את החומרים או לאו.

עד אז לא ידעתי כלל שמוטל חיסיון כזה וזה די הפתיע אותי. הייתי שר המשפטים כשהוועדה ישבה ודנה בנושא וביליתי חלק מהתקופה כאשר היא ישבה על המדוכה, אך לא חשבתי שיש סודות המחייבים חיסיון עליהם.

לא מדובר בוועדת חקירה הבוחנת פרשה ביטחונית או פלילית שמתעסקת בפשע מאורגן, אלא בוועדה שעסקה בטרגדיה אנושית שנמשכת שנים על גבי שנים. לכן היה זה חוסר רגישות של שנים כלפי משפחות שרואות את זה כהמשך טיוח של הממסד.

אחרי כמה חודשים של נבירה בחומרים הבנו שיש אוקיינוס של חומרים, ושאם נבדוק כל מסמך לעולם לא נסיים את העבודה. לכן קיבלנו החלטה להעביר את כל החומרים בסריקה, דבר שלקח לנו חודשים, והקמנו אתר אינטרנט להעלות בו את התכנים הללו.

החומר היה כמו אגרוף בבטן. ההורים הללו חיו בתחושה שהילדים נגזלו מחיקם, מידיהם, מחייהם.

ועדת החקירה הגיעה למסקנה חד־משמעית כי הילדים נפטרו ולכן טענת ההיעלמות מופרכת. עם זאת, אני מתקשה לקבל זאת. הטענה שנפטרו ללא סיבה אמיתית - ללא תעודת פטירה, ללא קבר, ללא הלוויה - בלתי נתפסת.

כבר אין טעם לחקור, כי אין את מי. צריך לנקוט צעדים מעשיים. המשפחות רוצות לראות את הממשלה מקבלת אחריות. אנחנו קוראים לעוד בני העדה לבוא ולתרום למאגר הדנ"א ולהפקיד את הסמכויות בפני הגורמים שמונו לכך - לפעול.