"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
גם כשלא יהיו ניצולים - יהיה מי שינציח אותם

גם כשלא יהיו ניצולים - יהיה מי שינציח אותם

אלישה יעקובי
, עודכן

מספר הניצולים בעולם עומד כיום על כ- 175 אלף. אותם ניצולים ששרדו את השואה ונשארו כדי לספר את מה שאירע להם.. מדי שנה מרביתם מתראיינים ומבקשים לספר את סיפורם האישי, להכיר לעולם את השואה מנקודת מבטם האישית והכואבת. כל אחד בדרכו שלו.

אולם לצערנו הרב, מספרם הולך ומתמעט. ככל שחולף הזמן, האנשים, ההוכחות האנושיות לגודל הזוועה, הולכות ונעלמות, עד לכדי כך שבעוד כעשור, צפוי כי לא יוותרו ניצולים בחיים שיספרו את סיפורם. על רקע זה, מגמת האנטישמיות וה-BDS יכולה לגבור באופן משמעותי. הרי שכבר כיום, בתקופה שבה ישנם עוד ניצולים בחיים, אנו שומעים על קבוצות שקמות כדי להכחיש את זיכרון השואה ומקדמים אנטישמיות כלפי ישראל בכל רשת חברתית ובכל הזדמנות שניתנת.

כאימא לשישה ילדים, שהם דור שלישי לניצולי שואה, ראיתי את הכאב שחווה בעלי ואת הרגישות שיש מול אימא שלו לדבר על השואה, אני מבינה שחייבים לעשות מעשה סמלי כלשהו שינציח את זיכרון השואה לעולמי עולמים. כיום יש אנשים רבים שבוחרים להנציח את השואה בדרך אישית להם כמו עשיית קעקוע על הגוף עם המספר שהיה חרוט על הגוף של סבא או סבתא שלהם, כאלה שהחליטו להרים הצגות תאטרון עם ניצולי שואה, כאלו שעורכים ביקורים מדי שנה עם סבא וסבתא שלהם במחנות ההשמדה בהם היו ויש גם יצירת נרות נשמה עם שמות של נספים שנועדו להדלקה ביום השואה. לא חסרים דרכים להנצחת השואה, כל דרך כזו באשר היא מבורכת.

אולם אני סבורה כי על המדינה להתערב, ולהחליט על פעולת הנצחה פשוטה שיכולה להפוך באחד מן הימים למסורת לאומית ובינלאומית בכך שתעודד את כל אזרחי מדינת ישראל ויהודי התפוצות. אני מדברת על פעולה שתהיה נגישה בכל בית בישראל מבלי שירגישו נטל רב מידי ומאמץ. ממש פעולה סמלית ומחברת. בדיוק כמו שבחנוכה מדליקים חנוכייה וביום העצמאות מניפים דגלים, צריך לקדם גם מסורת קבועה ביום השואה.

פעולת הנצחת השואה שתבוא כמסורת לאומית לא תהיה מוכרת רק בקרב דור השלישי לניצולי שואה אלא גם בקרב היהודים כולם בין אם כאלו שיש להם קשר ישיר לניצולים או בקשר עקיף. לכולם יהיה חיבור וזיקה לשואה. צריך תמיד לזכור שהשואה היא של כולנו ולכן אנו קוראים לעם כולו לקחת חלק באחריות להנציחה. להמשיך בפעולות האישיות שמנציחות את הניצולים והנספים ואז אני מניחה שהממשלה תבין את החשיבות ותעשה מעשה. כך נוכל תמיד להזכיר לעולם ולנו את הנושא הזה הכל כך חשוב ויקר לליבנו.

כדי להפוך פעולה סמלית לקבועה ולא משנה הפעולה אל הכוונה והרצון של כל אחד ואחד מאתנו להנציח, אנחנו צריכים אתכם, האנשים הבכירים בממשלה, שתסייעו לנו ותחליטו על קיום מסורת לאומית שתעודד את כל היהודים באשר הם. אני בטוחה שיהיו כאלו שהם דור שלישי שירתמו ישר ויהיו כאלו שייקח להם מעט יותר זמן, אבל בסוף כולנו נגיע לאותה הנקודה והמסקנה. אז עם כולם יסכימו פה אחד שחייבים מסורת לאומי כל שנשאר לממשלה היא לראות את ההירתמות של כולם ולהחליט מה תהיה המסורת החדשה.

הכותבת הינה מייסדת עמותת "שם ונר" להנצחת השואה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...