"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
התעללות בילדים: משהו בכולנו נשבר

התעללות בילדים: משהו בכולנו נשבר

קובי תורג'מן
, עודכן

אחת לכמה שבועות אנו נחשפים לפרשה נוספת של התעללות בילדים. כל חשיפה כזאת פורטת על נימי הרגש של כל אדם בעל לב. אנו מתקשים להבין כיצד אפשר להרע לילדים, נדהמים מול הרוע והאכזריות, חשים את הדאגה לילד ותוהים כיצד הוא מתמודד עם מציאות כה קשה.

יש ארבעה סוגי התעללות בילדים: התעללות פיזית, התעללות מינית, הזנחה והתעללות רגשית. מרבית הפוגעים בילדים מגיעים מהסביבה המוכרת שלהם, והפוגע עשוי להיות כל אדם שבא במגע עימם. לאורך השנים המדע ניסה לאפיין את המתעללים ולמרות הקושי אפשר להצביע על כמה מאפיינים. אחד המובהקים שבהם הוא היותו של המתעלל נפגע התעללות בעצמו. אימפולסיביות וקושי בשליטה בכעסים הם מאפיין שני, וכך גם דימוי עצמי נמוך ותפיסה שתפקיד הילד הוא לספק את צורכי המבוגר. חשוב מאוד להדגיש – התעללות בילדים אינה נחלתן של שכבות מוחלשות. זוהי תופעה חוצת גבולות ומגזרים ויכולה להתרחש באותה המידה בשכונת יוקרה או באזור מוכה עוני.

ילד שחווה התעללות מתייחס אליה באופן שונה ממבוגר. במצבים שבהם ההורים הם המתעללים הילד עשוי לחשוש לגורלם. חשוב לזכור כי מבחינתו אלו עדיין הוריו, ולעיתים הפתרון היחיד שהוא מוצא הוא לקבל את ההתעללות כמציאות נורמטיבית ולהשלים איתה. ילדים עשויים להאשים את עצמם בהתעללות או לחוש שאין בכוחו של מישהו לשנות את המצב. המתעללים בילדים הם לעיתים אנשים מניפולטיביים וכוחניים שמאיימים על הילדים לבל יחשפו את ההתעללות. במצבים כאלה הילד חושש שחשיפת התוקף תחמיר את המצב. במקרים שבהם הילד חווה התעללות בגיל צעיר מדי, שלא מאפשרת לו לבטא אותה במילים, הוא יתקשה לדווח עליה. חשוב לזכור כי התעללות עשויה ליצור משבר אמון בין הילד לעולם, ובכך להקשות עליו לבקש עזרה.

לעיתים כאנשי מקצוע אנו נתקלים בילדים שמראים סימני התעללות. זה יכול להתחיל ממורה שמתלוננת על אלימות, הורים שמבקשים ייעוץ כי הילד חזר לפתע להרטיב, התפרצויות בכי לא מוסברות, פחדים שלא היו בעבר. אנחנו מתחילים למשש את הדופק, לאט ובעדינות. הדברים מתחילים להתחבר, וכמו הילד גם אנחנו נכנסים לתוך העולם הקשה של ההתעללות. אנחנו נאבקים להגן עליו, להרחיק אותו מהגורמים המסכנים. אנחנו מגייסים את כל הידע והיכולות הטיפוליות שלנו כדי לשמור על הנפש שלו, כדי להתגבר יחד איתו על הפגיעה.

גם אצל המנוסים ביותר שבנו משהו נשבר כאשר אנחנו נתקלים במקרה התעללות. גם אנחנו צריכים לחדש את האמון שלנו בעולם, באדם, במערכת. אנשי הטיפול הם לרוב לא אלו שחושפים את ההתעללות. היו קשובים ורגישים. הצילו נפשות.

הכותב הוא עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט, מטפל בנוער ובמבוגרים, "מרכז אלה" להתמודדות נפשית עם אובדןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...