פורים: החג של הרמת הראש היהודי

קצת יותר מ־2,500 שנים ומ־1,700 ק"מ מפרידים בין סיפורו של נס פורים בשושן העתיקה לבין ישראל של ימינו. זה בהחלט לא מעט, ובכל זאת יש דברים שהמרחק והזמן עושים להם רק טוב. ממש כמו יין.

אחד המוטיבים המרכזיים במגילת אסתר, שנדמה כאילו יצא מכותרות העיתון של אתמול ולפני שבוע, הוא חוסר המוכנות של המנהיג העממי של אותה העת, מרדכי היהודי, ליישר קו לפי תכתיבים ונורמות מצופות.

הוא היחיד שלא מוכן להשתחוות להמן, צורר היהודים, ולרקוד לפניו "מה יפית", הוא היחיד שמזהיר את בני עמו כי אל להם להשתתף בסעודת ההילולים המפורסמת שערך אחשוורוש עם כלי המקדש הבזוזים, ושאליה פקד להביא נציגים מכל נתיניו, והוא גם היחיד שברגע שניתן החותם על גזר דין המוות, על ההשמדה הקולקטיבית של כל עם ישראל, אינו מאבד את עשתונותיו אלא פועל בשלל מישורים - רוחני, תכסיסי ומעשי - כדי להסיר ולבטל את רוע הגזירה, עד לניסים הגדולים של פורים שאותם אנחנו חוגגים עד היום.

אותן דילמות שעמדו בפני מרדכי ליוו את עמנו כמעט לאורך כל ההיסטוריה היהודית. ככה זה כשאתה כבשה אחת בין 70 זאבים. כמעט תמיד היה שם באוויר המתח בין הרצון להתנהג כפי שמצופה מיהודים לבין לחץ - חברתי, פנימי ואפילו מאיים וקודר ומלווה במדורות אינקוויזיציה או בכידוני מסעי צלב - "ליישר קו" עם מה שקורה מסביבנו.

האמת? הרבה יותר קל לקבל החלטה דווקא שאין לך יותר מדי ברירות. דפדפו בלוח השנה חודש אחד קדימה, ותגלו את עם ישראל שיוצא ממצרים וקופץ לתוך ים סוף. תוצאה של צבא מצרים האדיר שמזנב בהם ומותיר אותם עם הגב לקיר. או ליתר דיוק, עם הפנים לים, במקרה שלהם.

אבל מה קורה כשלא הכל שחור או לבן? כשבאמת לא יודעים להחליט אם זה הזמן לזקוף את הצוואר ולהצהיר "אנחנו יהודים גאים", או שאולי עכשיו זו דווקא העת להרכין ראש, לבלוע את הרוק ולחכות חודשים או שנים עד יעבור זעם, גם במחיר של ויתור על זהותנו העצמית?

עשרת הפרקים של המגילה מעניקים לנו הצצה נדירה לדינמיקה של ההתחבטות הזו. של המטוטלת הנעה בין תחושת שייכות מזויפת ופלסטית רגע אחרי שהרגשנו כאילו אנחנו חלק ממשפחת (127) העמים לבין רגשות השמחה והאושר המרקיעים והכנים לאחר שניסי ההצלה איפשרו לנו לחיות כיהודים אמיתיים.

• • •

לכל אורכה של ההתרחשות המרתקת הזו ניצבת דמותו של מרדכי כמגדלור המאיר לפני המחנה. כמו תוכנת "ווייז" המנתבת אותך בין כבישים לא מוכרים, כך גם מרדכי מסרב לכרוע ולהשתחוות להמן ולכל מה שהוא מסמל, ועומד בגאון אמיתי על זהותו היהודית. ומה אתם יודעים, מסתבר שדווקא העמידה העיקשת הזו היא מה שמביא בסופו של דבר למצב של "ונהפוכו, ואורה ושמחה".

וזו, אם נרצה, "צוואתו" של מרדכי היהודי עבורנו, גם למי שחי בישראל של 2017.

הכותב הוא מזכ"ל אגודת חסידי חב"ד