צ'אק ברי שינה את המוזיקה לנצח

באחת הסצנות הכי משעשעות בסרט "בחזרה לעתיד" מגיע מייקל ג'יי פוקס, גיבור הסרט בן ה-17, משנת 1985 שלושים שנה אחורה, אל מסיבת סיום הקולג' שבו רוקדים מי שהולכים להיות ההורים שלו.

לתדהמת הנוכחים הוא פצח בנגינת אחד מקטעי הגיטרה הכי בסיסיים ברוק'נרול. אף אחד לא מבין מה הרעש הזה, ומייקל אומר לקהל המופתע: "הילדים שלכם עוד יבינו מה אני עושה".

רק נגן אחד התקשר לדוד שלו ואומר לו: "היי צ'אק, הנה הצליל החדש שחיפשת!".

זה בדיוק מה שצ'אק ברי היה. חייזר מהעתיד (שגם הוא חלף עבר מזמן) שהגיע אל שנות ה-50 ושינה את המוזיקה לנצח.

כשברי התחיל לנגן ריתם-אנד-בלוז בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת ההפרדה הגזעית בחברה האמריקנית היתה בעיצומה.

לשחורים לא היתה כניסה למועדונים ולאולמות של הלבנים (ואפילו לא לשירותים). הלבנים, לפחות אלה השמרנים, ששלטו בתקשורת ובתעשיית המוזיקה, הסכימו לקבל חלקית את הג'אז והבלוז אבל התייחסו למוזיקה החדשה בזלזול או בפחד ("מוזיקה של השטן").

60 שנה אחרי, כשהמוזיקה השחורה נמצאת בכל גווני המוזיקה של הזרם המרכזי, קשה להאמין שפעם היא היתה מוקצת מחמת מיאוס.

באמצע שנות ה-50 היה צ'אק ברי אחד החלוצים בהפיכת הקצב-ועצב השחור (המצאה לשונית של ברי אחר, סחרוף, לביטוי "ריתם אד בלוז"), לסגנון שכבש את כל הקהל הצעיר של התקופה והיה ההתחלה של מהפכת הרוק שתבוא בשנות ה-60 ותשלוט בעולם המוסיקה עוד עשרות שנים אחרי.

הוא המציא ריפים (מהלכי גיטרה) מיוחדים משלו, כל מי ששומע פתיחת שיר שלו יודע מיד שזה הוא.

"התהפך בטהובן", "מוסיקת רוקנ'רול", "ג'וני בי גוד", "בת שש עשרה מתוקה", "קרול" ועוד ועוד ועוד. עם טקסטים שמדברים ללבם של צעירים מתבגרים (כולל ובמיוחד לקהל הצעיר הלבן) המוזיקה של ברי התניעה שינוי חסר תקדים במוזיקה הפופולארית.

אין אף מוזיקאי בשנות הששים-שבעים-שמונים שלא גדל עליו. הרבה חיקו אותו, כולם למדו ממנו. הוא היה המקור.