חלק מאיתנו: עובדים עם מוגבלות

מחר מציינים את יום המעשים הטובים. עבור רובנו זוהי הדרך לתרום לחברה, עבורי עד לא מזמן זה היה נתיב להשקטת המצפון. ביום זה הלבבות נפתחים, כולם יותר מכילים, תורמים, נדיבים ואפילו יותר מחייכים. אנחנו מניחים לרגע את השיגרה בצד, משחררים את המשימות ויוצאים לשאוב פרופורציות לחיים. סביר שרובנו נאמר שזה נהדר שיש יום כזה, שמספק סיבה להתנתק לרגע משיגרת היומיום.

ומה קורה ב־364 הימים האחרים בשנה? מעניין איך זה היה נראה לו היינו מתייחסים לכל יום כאל "יום המעשים הטובים". בוודאי יש דברים שכולנו יכולים לאמץ ולהטמיע בתוך שיגרת חיינו, שלרוב ממוקדת במשימות שלנו.

במדינת ישראל חיים כיום כמיליון אנשים עם מוגבלות בגילי העבודה (18-65). חלקם הגדול מחפשים את המעסיק האחד שייתן להם הזדמנות, שייאות להסתכל עליהם מעבר למוגבלות, ולא להכריע את היכולת שלהם לפיה.

גם אני בעבר חשבתי שהעסקת אנשים עם מוגבלות היא רק "תרומה לקהילה". הנושא הזה שויך אצלי בראש בדיוק ליום המעשים הטובים וחבריו. היום אני רואה את הדברים אחרת ומייחלת לכך שלא ירחק היום, שבו כולם יראו את התועלות בשילוב עובדים עם מוגבלות בתפקידים הולמים. תפקידים רגילים לגמרי, לא "על־תקניים" ולא "מיוחדים", לא "ליד" ולא "בערך".

זו זכות גדולה להיות מעסיק, וגם חובה. זכות לאפשר לעובדים להתפרנס, וחובה לייצר חברה טובה יותר. יש פה שני עולמות שצריכים להתחבר לכדי אינטרס משותף - אנשים עם מוגבלות שרוצים ויכולים לעבוד, לצד מעסיקים שמחפשים עובדים טובים. אם ישכילו המעסיקים לפתוח את דלתותיהם לעובדים עם מוגבלות, שמביאים איתם יצירתיות וחדשנות לארגון, לתת הזדמנות שווה, כולנו נרוויח.

לשילוב עובדים עם מוגבלות יש ערך עסקי, ואין צורך לערב שיקולי רחמים ותרומה. כל שצריך לעשות זה לתת הזדמנות שווה לאנשים עם מוגבלות להתמודד על משרות ולהוכיח את יכולתם לבצע תפקידים כאחד האדם. לעיתים כמעסיק ידרשו לבצע התאמות על מנת לאפשר לאדם עם מוגבלות לבצע את תפקידו, וזהו "הגשר" הנדרש. רוב המעסיקים כבר רוצים להעסיק אנשים עם מוגבלות, אך חלקם עדיין לא יודעים איך לעשות זאת נכון, ולשם כך יש גופים מסייעים ומלווים.

לכבוד יום המעשים הטובים, קבלו החלטה לתת הזדמנות. כל השנה. הסתכלו על התמונה הכוללת, נצלו את הכלים העומדים לרשותכם ותזכו בעובדים כישרוניים ומסורים שעשויים להרים אתכם לגבהים חדשים.

אולי בהתחלה זה ירגיש לא טבעי, או יצריך עוד קצת זמן, בהחלט מדובר על יציאה מאזור הנוחות, אבל זה שווה! ולאט־לאט זה יהפוך לשיגרה, ולא תבינו איך לא עשיתם זאת קודם. כל חסם שחולף בראשנו בשילוב שכזה נמצא בעיקר בתפיסות מסורתיות שעליהן אנחנו נשענים. תפיסות שצריכות להשתנות.

החזון שלי הוא שלא תהיה לנו עבודה במיזם, שמעסיקים יידעו איך לשלב עובדים עם מוגבלות ונוכל לחזור להתמקד רק ביום המעשים הטובים.