תושבי חיפה ישלמו את המחיר

מי שהספיק לטבוע, כמוני, במכלול הכותרות על פרשת האמוניה החיפאית, מבין עד כמה המצב סבוך ומורכב. כבר כמה שנים שהוא מככב בבתי המשפט ובתקשורת כמו כוכב קולנוע, ברגעיו הפחות יפים.

רק שהסרט בכיכובו עלול להיות שובר קופות, ולא מהסוג שאנחנו אוהבים, בסה"כ, זה משחק של מספרים:

0.5% - ריכוז האמוניה באוויר שיכול לגרום למוות תוך 5-10 דקות.

כ-400,000 טון – כמות האמוניה במיכל.

97% - ייצוא האמוניה מישראל כדשן כימי ללקוחות בסין והודו.

1,500 – הערכה למספר העובדים שיפגעו מסגירת המיכל.

600,000 – מספר התושבים במטרופולין חיפה שחשופים לסכנה.

כל המידע הזה חשוף לציבור בדו"ח הועדה המקצועית לבחינת נושא האמוניה במפרץ חיפה, שפורסם בינואר השנה. חברי הוועדה כוללים פרופסורים מובחרים מהטכניון, העברית, תל אביב והמכללה למינהל. הם פעלו בהתנדבות, ללא קבלת שכר או טובות הנאה, וכולם מסכימים על דבר אחד – מיכל האמוניה צריך ללכת.

נעזוב רגע בצד את האיומים של נסראללה, לזה כבר התרגלנו. ישנו תרחיש סביר לא פחות, שכבר קרה במדינות כמו ליטא, גרמניה וארה"ב. בליטא היה מיכל שנבנה בשיטה דומה למיכל החיפאי. כשל שנבע מהתעייפות החומר גרם להתבקעות המיכל.

למרות אמצעי הזהירות, שכללו חומת בטון בעובי 40 ס"מ (כמו בחיפה), המיכל נעקר כולו מיסודותיו. הוא לקח איתו את חומת הבטון ועף למרחק של 40 מטרים, כמעט חצי מגרש כדורגל! ענני האמוניה שיצאו מתוכו היו אפילו יותר שאפתנים. הם הגיעו למרחק של 35 קילומטרים ונוצר איזור מזוהם של 400 קמ"ר: איזור שגדול בערך פי 2 ממחוז תל אביב (שכולל בין השאר את רמת גן, הרצליה, בת ים וחולון).

ובכל זאת, למרות החלטת בית המשפט המחוזי, כנראה שב-1 באפריל כבר לא נראה את הפינוי של המיכל. בהתחשב בתאריך, זה נשמע כמו סיום של בדיחה גרועה וידועה מראש.

ולמה, בעצם? חיפה כימיקלים מאיימת בפיטורים על עובדי המיכל, ולכן לא פלא שהם זועמים ויוצאים לרחובות. אבל אסור לבלבל בין הכאב שלהם לבין הציניות של ההנהלה, שכל מטרתה לדחות פעם נוספת משהו שכבר היה צריך להתרחש לפני הרבה מאוד זמן.

אבל ההנהלה בסך הכל רוצה להרוויח כסף. תכל'ס? לגיטימי. מדובר בתעשייה רווחית. רק שרוב הרווח מגיע בכלל מייצוא האמוניה מישראל, ורק 3% מהאמוניה משומשת לצרכי המשק הישראלי.

אז סבבה והכל, אבל למה על חשבון בריאות התושבים?

יש לא מעט חלופות לאספקת האמוניה, שבהן כל הצדדים מרוויחים. טכנולוגיות מתקדמות מאפשרות הפקה של אמוניה מאוריאה בצורה בטיחותית ומבוקרת (שיטה שכבר יוצאת לפועל בחברת החשמל, אגב). מתקני ייצור של אמוניה בכמויות קטנות קיימים בכל רחבי העולם. במפעלים אלה משתמשים בגז טבעי, ויעילות התהליך גדולה בהרבה מהשיטה המסורתית.

אילו רק היה ליד חיפה גז טבעי נגיש, אילו רק ישראל לא הייתה נשארת מאחור ומתחילה לאמץ מעבר לאנרגיות מתחדשות, מספיק לפקוח את העיניים ולהסתכל קצת מסביב בשביל להבין שהפתרונות קיימים. אנחנו מתהדרים בהיותנו אומה חדשנית ומובילה, אז למה לא להוביל לחדשנות בכל התחומים. תושבי הצפון לא צריכים לחשוש לבריאותם, ועובדי חיפה כימיקלים לא צריכים לאבד את עבודתם בגלל משחקי כוח.

הכותבת הינה דוברת המאבק בתעשייה המזהמת בחיפה מטעם ארגון "מגמה ירוקה"