מזרחיות איננה פסל חסינות

בסרטון של התאגיד שפורסם ביממה האחרונה ברשתות החברתיות, טוענת דיסטל כי המאבק בין הימין לשמאל הוא כבר אינו ביטחוני-מדיני, אלא כי מדובר בלא פחות ממלחמת תרבויות, כאשר הימנים שהם גם מזרחים, נמצאים בתחתית השרשרת והם הראשונים לחטוף. לפיכך, טוענת דיסטל כי ח"כים דוגמת אורן חזן, מיקי זוהר ומירי רגב, הינם נלעגים יותר מן הח"כים האחרים בימין, למרות היותם קצינים לשעבר או אנשי נדל"ן. מה שדיסטל מפספסת ובגדול הוא שבפועל, אין שום סיבה לגונן על שלושת הח"כים הללו, שאינם מייצגים את כלל האוכלוסיה המזרחית יותר ממה שסמוטריץ' או ליברמן מייצגים את האשכנזים האליטיסטים המדוברים. יתרה מכך, הלעג כלפיהם לא רק שהוא מוצדק, הוא גם מאוד נכון ובמקום. כימנית ממוצא עיראקי, ממש לא מפריע לי שמגחיכים את ח"כ ביטן, ואם תשאלו אותי, לא מספיק מציגים עד כמה מדובר בדמות פוליטית מגוחכת. גם לא צריך לרחם על רגב הפופוליסטית שעושה הון פוליטי בדיוק מאותה דמות מזרחית שצועקת "כפיים". מיקי זוהר ואורן חזן, הם ח"כים שהקשר ביניהם לבין לאומיות ליברלית אותה מייצגת מפלגת הליכוד, הוא מקרי בהחלט, וההופעות התקשורתיות שלהם מאוד מביכות עבור אלה המשתייכים לקבוצה הפוליטית- אתנית שלהם.

כל הסרטון שבסופו מונחת המילה "גזענות" בענק במרכז המסך טועה בגישה. מזרחיות אינה אמורה לשמש כמעין פסל חסינות המאפשר לך להתנהג באופן בלתי הולם ולשרוד במשחק הפוליטי ללא כל ביקורת, על אחת כמה וכמה בישראל של 2017, עם מפלגת שלטון המייצגת בדיוק את אותו הימני ממוצא מזרחי. אין שום צורך לנפנף בדגל המזרחיות כמצב קיפוח תמידי. הניסיון של דיסטל להציג את המתקפה על הח"כים המזרחים באור פרוגרסיבי שמזכיר את טיעוני הגזענות של תנועות אמריקאיות המשויכות לשמאל דווקא מזכיר את הנושא שהשיח הזה לאורך שנים ממשיך ופוגע באוכלוסיה השחורה בארה"ב. כמו השחורים בארה"ב, המזרחים בישראל למדו ישר לזעוק "גזענות" ו"קיפוח" ולתור מהר מאוד אחר ה-safe space הקרוב למגוריהם, והכוונה איננה למקלטים של העיר שדרות, אלא למעגל תמיכה בו יקבלו את התנהגותך הברברית בשם המזרחיות.

מה שמרגיז באמת בכל הסיפור הוא לא קיומה של אליטה אשכנזית הצוחקת על המזרחי הימני, אלא זה ששמאלניות מדינית וכלכלית מגנה על מזרחים אחרים מביכים לא פחות מביטן, זוהר או רגב. גם ח"כיות כמו רחל עזריה שמפרסמת סרטונים ילדותיים עם הצעות חוק מביכות או אורלי לוי אבוקסיס שצועקת לא פחות ממירי רגב ומשתמשת בזעקות פופוליסטיות שאין להן שום ערך ממשי או יכולת תקציבית לממן אותן, נותרות נטולות ביקורת לעגנית אשר בוודאי מגיעה להן. האחרונים בשרשרת הינם הח"כים הערבים, שמבחינה אתנית-תרבותית אין יותר מזרחים מהם במדינת ישראל, לעולם לא יקבלו ביקורת מוצדקת על היותם הומופובים, מיזוגנים ותומכי רוצחים, כי הרי, פרימיטיביות של ערבי ישראלי היא הרבה יותר מוצדקת מפרימיטיביות של יהודי שמוצאו במדינות ערב. כל אלה מתחמקים מחיצי הביקורת רק כי הם בצד הפוליטי הנכון של הלחם בו מרוחה החמאה.