במחילה מכבודכם

1. לפני כל מחשבה על חשיבות המקום השלישי בבית, המשחק נגד אלבניה הוא הזדמנות פז לשחקנים של אלישע לוי לתקן את הרושם המזעזע שהותירו במשחק ההכנה נגד מולדובה באמצע השבוע. אלה היו 90 דקות מזעזעות של כדורגל נטול כדורגל; אפס הזדמנויות מול השער; וכואב יותר מהכל - משחק אדיש של רוב השחקנים.

נכון, המקום השלישי חשוב לדירוג העתידי של הנבחרת בקמפיינים הבאים, אבל כרגע המשימה העליונה של השחקנים היא להציל את כבודם ואת כבוד הנבחרת הלאומית. משחק כמו שראינו נגד מולדובה גרם נזק תדמיתי עצום, ולמעשה הגביר את הניכור שיש כרגע בין הקהל לבין הנבחרת הישראלית.

לא סתם רק 5,000 צופים הטריחו את עצמם לאיצטדיון בנתניה. אין זה מקרי שההתעניינות הציבורית בנבחרת נמצאת במגמת ירידה מתמדת - ויעידו על כך נתוני הרייטינג של משחקיה בטלוויזיה ושל כמות הקהל במגרש. תוסיפו לכך את העובדה שלנבחרת שלנו אין חוג אוהדים מגובש וגם לא שירי עידוד (ישראל מלחמה? נו באמת), ותקבלו תמונת מצב די עגומה.

2. ועכשיו, לכדורגל. איתי שכטר נמצא כרגע בכושר הכי טוב עודד שלבקריירה שלו מאז 2010. בעונה הנוכחית הוא כבש ובישל, ומעל הכל - חדוות המשחק חזרה לו. כשנמצאים במסגרת של נבחרת ואין יותר מדי זמן להתכונן ולהתארגן, צריך להציב בהרכב את השחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר. וגם את אלה שממש רוצים להיות בנבחרת, ושכטר הוא אחד כזה שתמיד הצהיר על הרצון שלו לחזור למדים הלאומיים.

אלישע לוי מקובע על הרעיון של ערן זהבי כחלוץ מרכזי. ספק אם זה הפתרון הנכון לנבחרת כיום. זהבי יכול להיות מושלם כקשר מאחורי החלוץ, ושיתוף הפעולה שלו עם שכטר יכול לשנות לגמרי את הדרך שבה הנבחרת משחקת בהתקפה. זה הזמן של המאמן הלאומי להוכיח סמכות ולהחליט שזה מה שצריך להיות.

3. גם בעמדת השוער לוי לקח סיכון של ממש. דודו גורש לא שיחק כמעט בחלק האחרון של העונה בהפועל ב"ש ונעדר כושר משחק. על הספסל יש את עומרי גלזר, שהוא מוכשר ממש וצריך להתחיל להריץ אותו לקראת העתיד, אבל ספק אם זה יקרה דווקא במשחק שקובע למקום השלישי.