האסונות מתערבבים, ואין מילים לנחם

קשה מאוד להכיל את הכאב, כאב שחודר ללב, ואין מספיק מילים כדי לתאר אותו. עוד משפחה יקרה נרצחת בישראל על לא עוול בכפה.

בערב שבת טובה סלומון באה לקחת את "הארבעס" שהכינה צילה אשתי "לשלום זכר" לבן החדש שנולד לבנם, והן נפרדו בברכת "במזל טוב". לאחר התפילה איחלתי ליוסי הי"ד מזל טוב, וכל אחד נפרד לדרכו. כך נפרדנו, לתמיד. ועוד ליל שבת קשה הגיע.

בשבת בבוקר, אחרי התפילה, כל התושבים מתכנסים בפנים נפולות, וכולנו מרגישים את הכאב. יש יתרון בלהיות ביחד. גם לפני שש שנים התכנסו התושבים כדי לשמוע את הבשורה הקשה על האסון שלנו באיתמר, אלא שהפעם גם אנחנו נמצאים ומקשיבים. האסונות מתערבבים ואנחנו מרגישים את מבטי האנשים שמנסים לנחם ולא מוצאים את המילים.

יוסי, חיה ואלעד הי"ד מסרו את נפשם על יישוב הארץ. פעם קראו להם קורבנות השלום. אני קורא להם קורבנות ההסתה - הסתה מתמשכת לאורך שנים ברשות (הפלשתינית) ובסמכות.

זו הסתה שכל מטרתה לסכסך ולהביא לכך שיקומו מרצחים שפלים ויחליטו שצריך להרוג, להיכנס ליישוב יהודי ולרצוח. הרוצח השפל יודע שיש שתי אפשרויות: אם יהרגו אותו הוא יקבל תואר חשוב, "שאהיד", ואם יתמזל מזלו ויישאר בחיים הוא יקבל תנאים טובים בכלא הישראלי. בכל מקרה, משפחתו תקבל סיוע מרשות הרשע והמשפחה השכולה תתמודד עם האובדן.

כמה מילים והבטחות נאמרו על הפסקת הסיוע למשפחות המחבלים ועד היום לא נעשה דבר? כמה מילים והבטחות נאמרו בקשר לעונש מוות למחבלים ולא נעשה דבר? בכל פעם שיש אסון מעלים את הנושא לסדר היום, אבל אחרי תקופה קצרה הכל נשכח. אני מצפה שהנושא ימשיך להעסיק את מנהיגי הציבור עד לקבלת החלטה. הגיע הזמן לא רק לדבר, אלא פשוט לעשות.

מייד במוצאי השבת מגיעים הטלפונים - משפחה וחברים ונציגי כלי התקשורת. כולם רוצים לדעת איך אנחנו מרגישים, והשואלים חשים את החיבור בין שני המקרים הקשים - בין הרצח הנורא לפני שש שנים באיתמר לובין הרצח בערב שבת האחרון בחלמיש. צפים ועולים כל הזיכרונות מאותו ליל שבת שבו נסענו לאיתמר. אנחנו שומעים סיפורים שמזכירים כל כך את סיפורם של כל אלה שנפרדו מיקירנו אודי הי"ד.

לצערנו, אנחנו מבינים ויודעים מה יעברו טובה ומשפחתה בימים הקרובים ובשנים הבאות. איך תיאלץ לעמוד מול פני הרשע בבית המשפט, וכיצד תצטרך לנווט את חייה. כמשפחה שכולה אנחנו נעים בין ההתמודדות עם האבל לבין הרצון להמשיך ולחיות, ומצליחים בכך בעזרת המשפחה, החברים והקהילה.

40 שנה אנחנו חיים בנווה צוף, בטוב וברע, באמונה שלמה בבורא עולם ובתפקידנו ביישוב הארץ. החוסן של היישוב משפיע ומחזק אותנו, למרות הקשיים. כאן בחרנו לגור וכאן נמשיך לחיות ללא חשש. כי טובה הארץ מאוד מאוד.

הכותב שכל את בנו אהוד, שנרצח עם רעייתו ושלושה מילדיהם באיתמר במארס 2011