"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הר הבית: האינטרס הירדני־ישראלי

,עודכן

"ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד של הממלכה ההאשמית הירדנית במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים", נכתב בהסכם השלום שנחתם באוקטובר 1995. ואכן, נראה היה בהתחלה שישראל מקפידה לשמור על מעמדה המיוחד של ירדן בהר הבית באמצעות הוואקף הירדני, לנוכח ניסיון הרשות הפלשתינית לבסס את אחיזתה בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט ולדחוק הצידה את הירדנים. הפגיעה בירדן היא לא רק חמורה מבחינת הירדנים עצמם, אלא פוגעת גם באינטרס הישראלי, ועל כן ישראל חייבת לסכל כוונה זאת.

מקור הלגיטימציה של השלטון ההאשמי בירדן כפול: מצד אחד המשפחה ההאשמית מזוהה עם השמירה על המקומות הקדושים לאסלאם במכה ובאל־מדינה מאז המאה העשירית לספירה ומאז מלחמת 1948 (מלחמת העצמאות), עת כבשה ירדן את ירושלים העתיקה, גם עם השמירה על המקומות הקדושים בהר הבית. מצד אחר, המלך עבדאללה השני, בן המשפחה ההאשמית, נחשב לצאצא ה־41 של הנביא מוחמד. כצאצא ישיר של הנביא הוא נחשב מוסלמי אמיתי וטהור, ולכן זוכה ללגיטימציה מצד תושבי ירדן, שלא ממהרים לפגוע במוסד המלוכה גם בעיתות משבר.

הסכם השלום שהעניק, כאמור, את המעמד המיוחד לירדנים בהר הבית, לא היה לרוחם של הפלשתינים, שמאז מנסים לבסס את שלטונם שם, וכן בירושלים, כחלק מהניסיון להקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית, אף ששטח זה היה חלק מהשלטון הירדני עד מלחמת ששת הימים. הפלשתינים פעלו במרץ להחיל את ריבונותם בהר הבית באופן מיידי. כך, למשל, כאשר מת המופתי הירדני באוקטובר 1995, ניסה ערפאת לנצל את ההזדמנות כדי להכפיף את עובדי הוואקף בהר הבית למופתי הפלשתיני עכרמה צברי, ותבע להעביר לידיו גם את ניהול המסגדים מידי הירדנים, אך בהתערבות ישראל הדבר נמנע. כך שהפעילות הפלשתינית בהר הבית אינה מכוונת רק כלפי ישראל.

הידוק היחסים בין ישראל לירדן הוא אינטרס ישראלי מובהק. ישראל צריכה להעניק לירדן את תפקידה ההיסטורי בהר הבית, מבלי שהדבר יתפרש כוויתור על ריבונותנו. נכון עושה ממשלת ישראל שבקביעת ההסדרים בהר היא מערבת גם את השלטונות הירדניים ומתחשבת בדעתם. שיתופה של ירדן, יחד עם מדינות סוניות מתונות כגון מצרים ומדינות המפרץ, יחזק את מעמדה של ירדן ושל המשפחה ההאשמית בהר הבית וייתן תוקף כלל־ערבי לקביעת ההסדרים הישראליים שם. יתר על כן, גישה כזו תכרסם במעמד הרשות הפלשתינית והגורמים האסלאמיים הקיצוניים שפועלים כעת בהר הבית - שגם ירדן והמדינות הערביות המתונות מתנגדות להם - ותעניק גיבוי ערבי לישראל לפעול נגדם ולהכפיף אותם למרותה.

ד"ר רונן יצחק

הר הבית: האינטרס הירדני־ישראלי"ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד של הממלכה ההאשמית הירדנית במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים", נכתב בהסכם השלום שנחתם באוקטובר 1995. ואכן, נראה היה בהתחלה שישראל מקפידה לשמור על מעמדה המיוחד של ירדן בהר הבית באמצעות הוואקף הירדני, לנוכח ניסיון הרשות הפלשתינית לבסס את אחיזתה בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט ולדחוק הצידה את הירדנים. הפגיעה בירדן היא לא רק חמורה מבחינת הירדנים עצמם, אלא פוגעת גם באינטרס הישראלי, ועל כן ישראל חייבת לסכל כוונה זאת.

מקור הלגיטימציה של השלטון ההאשמי בירדן כפול: מצד אחד המשפחה ההאשמית מזוהה עם השמירה על המקומות הקדושים לאסלאם במכה ובאל־מדינה מאז המאה העשירית לספירה ומאז מלחמת 1948 (מלחמת העצמאות), עת כבשה ירדן את ירושלים העתיקה, גם עם השמירה על המקומות הקדושים בהר הבית. מצד אחר, המלך עבדאללה השני, בן המשפחה ההאשמית, נחשב לצאצא ה־41 של הנביא מוחמד. כצאצא ישיר של הנביא הוא נחשב מוסלמי אמיתי וטהור, ולכן זוכה ללגיטימציה מצד תושבי ירדן, שלא ממהרים לפגוע במוסד המלוכה גם בעיתות משבר.

הסכם השלום שהעניק, כאמור, את המעמד המיוחד לירדנים בהר הבית, לא היה לרוחם של הפלשתינים, שמאז מנסים לבסס את שלטונם שם, וכן בירושלים, כחלק מהניסיון להקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית, אף ששטח זה היה חלק מהשלטון הירדני עד מלחמת ששת הימים. הפלשתינים פעלו במרץ להחיל את ריבונותם בהר הבית באופן מיידי. כך, למשל, כאשר מת המופתי הירדני באוקטובר 1995, ניסה ערפאת לנצל את ההזדמנות כדי להכפיף את עובדי הוואקף בהר הבית למופתי הפלשתיני עכרמה צברי, ותבע להעביר לידיו גם את ניהול המסגדים מידי הירדנים, אך בהתערבות ישראל הדבר נמנע. כך שהפעילות הפלשתינית בהר הבית אינה מכוונת רק כלפי ישראל.

הידוק היחסים בין ישראל לירדן הוא אינטרס ישראלי מובהק. ישראל צריכה להעניק לירדן את תפקידה ההיסטורי בהר הבית, מבלי שהדבר יתפרש כוויתור על ריבונותנו. נכון עושה ממשלת ישראל שבקביעת ההסדרים בהר היא מערבת גם את השלטונות הירדניים ומתחשבת בדעתם. שיתופה של ירדן, יחד עם מדינות סוניות מתונות כגון מצרים ומדינות המפרץ, יחזק את מעמדה של ירדן ושל המשפחה ההאשמית בהר הבית וייתן תוקף כלל־ערבי לקביעת ההסדרים הישראליים שם. יתר על כן, גישה כזו תכרסם במעמד הרשות הפלשתינית והגורמים האסלאמיים הקיצוניים שפועלים כעת בהר הבית - שגם ירדן והמדינות הערביות המתונות מתנגדות להם - ותעניק גיבוי ערבי לישראל לפעול נגדם ולהכפיף אותם למרותה.

הכותב הוא ראש החטיבה ללימודי המזרח התיכון באקדמית גליל מערבי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר