משבר צפ' קוריאה: פוטין לוקח אחריות

לרבים מאיתנו נדמה היה שהמלחמה הקרה הסתיימה עם נפילת בריה"מ בסוף 1991. מתברר שמאז עליית ולדימיר פוטין לשלטון ברוסיה ב־1999 היא שבה ומתחדשת בגרסאות שונות. המאבק המתמשך בין הגוש המזרחי, בראשות בריה"מ, לבין הגוש המערבי, בראשות ארה"ב, החל בתום מלחמת העולם השנייה ב־1945. מכיוון שדובר במלחמת ריגול והשפעה טריטוריאלית ולא במלחמה רגילה, נטבע שמה "המלחמה הקרה" על ידי הפוליטיקאי האמריקני־יהודי ברנרד ברוך, איל הון ויועץ לנשיאים ווילסון ורוזוולט.

נשיא רוסיה כיום ולשעבר ראש ממשלתה, פוטין, עלה לשלטון עם פרישתו של בוריס ילצין, שדאג לפתיחות כלפי המערב. פוטין, איש מנגנון הביטחון הרוסי לשעבר (קג"ב), גדל על האידיאולוגיה של המלחמה הקרה והחליט להגביר את השפעתה ומעורבותה של בריה"מ בעולם. בציבוריות הרוסית הוא נהנה מפופולריות, ואף נבחר לאיש השנה של המגזינים "טיים" ו"פורבס" והוכתר למנהיג החזק בעולם. ב־2017 "הטיים מגזין" בחר בו כאחד מהאנשים המשפיעים בעולם.

המשבר הנוכחי בין ארה"ב לבין צפון קוריאה אפשר לפוטין להצטייר כגורם האחראי מבין המנהיגים המרכזיים בעולם. הוא הזהיר מפני הידרדרות לכדי עימות צבאי נרחב בקוריאה וקרא לקיים דיאלוג ישיר. "הפעלת לחץ ישיר על צפון קוריאה להפסיק את תוכנית הטילים היא שגויה וחסרת תועלת", הסביר, והוסיף בציניות כלפי האמריקנים כי "בצפון קוריאה יאכלו דשא לפני שיוותרו על יכולת גרעינית".

פוטין, שהשתתף בגינוי פיצוץ המימן של פיונגיאנג, הצליח לרתום גם את סין הקומוניסטית לרצון לפתוח בדיאלוג עם קים ג'ונג און. לרוסים יש מערכת קשרים היסטורית עם צפון קוריאה עוד מתקופת מלחמת חצי האי שהסתיימה ב־1953. לאחר המלחמה סייעה בריה"מ כלכלית לצפון, ורק כשהתפרקה ב־1991 הסיוע לפיונגיאנג נפסק והדבר גרם למחסור ולרעב. כיום צפון קוריאה נשענת כלכלית על סין. ההצלחה של פוטין לרתום את הסינים לברית שפועלת על מנת למנוע מלחמה ולהגיע לדיאלוג היא מעין חידוש המלחמה הקרה - הפעם בצורה של דומיננטיות דיפלומטית והשפעה אזורית.

פוטין ייחשב למנהיג שקול ואחראי אם יצליח להוריד את טון האיומים המערביים על פיונגיאנג ולהביא להסכמה, אפילו בשתיקה, שפיצוצי המימן והטילים מעבר ליפן ייפסקו לפחות לשנה־שנתיים. הצורך האובססיבי, אולי גם האוטומטי, לתפוס עמדת השפעה אזורית פועל אצל פוטין במהירות. כך גם היה בחצי האי קרים ב־2014, עם המעורבות הרוסית האינטנסיבית והסיפוח כדי להחזיק בשליטה בים השחור. החזית הסורית של רוסיה היא עדות נוספת להשפעה אזורית למרות מחירה הגבוה.

מערכת היחסים העכורה עם ארה"ב, כולל גירוש דיפלומטים, רק תורמת למוטיבציה של פוטין להראות לעולם כי הוא המנהיג שמשפיע יותר מאחרים. רוסיה אינה רוצה מלחמה אטומית בקוריאה, אבל היא רוצה שהעולם יידע כי "אנחנו הרוסים (ובעיקר פוטין) נקבע מה מתרחש ומי משפיע". זהו תסריט דומה למלחמה הקרה מהעבר, שהתמקדה בעמדות כוח ובהשפעה כלל־עולמית. גם האמריקנים אינם מעוניינים במלחמת אטום־מימן, ופוטין עשוי לפיכך להיות האיש שיוביל לסיום, זמני לפחות, במחול השדים שפתחה צפון קוריאה.

הכותב הוא מרצה לניהול במרכז ללימודים אקדמיים – מל"א