בסיפור הבא נתקלתי בשבוע שעבר, בעודי משוטט במרשתת: בחורה צעירה סיפרה על מסיבת יום ההולדת שהכינה לבתה, ושהיתה אמורה להתקיים בשבת אחר הצהריים. היא הזמינה את כל קרוביה, אבל דווקא אמא שלה - סבתה של כלת יום ההולדת - הודיעה כי לא תוכל לבוא, כי יש לה אירוע חשוב שהיא חייבת להגיע אליו. "מה האירוע שבגללו לא תוכלי להגיע ליום ההולדת של נכדתך?" שאלה הבת. והאם הסבירה: "אני צריכה להיות בערב בהפגנה מול הבית של היועץ המשפטי".
ממה שאני יודע, הסיטואציה המתוארת לפניכם היא אחד המאפיינים הכי בולטים של חברות בכת: ויתור על אירועים משפחתיים לטובת אירועי הכת. מאפיין נוסף הוא הערצת הגורו, במקרה הזה שניים (מני יניב ואלדד נפתלי), שמנהלים טקסים במועדים ובמקומות "מקודשים", להלן מוצאי שבת בפתח תקווה. ואני שואל, מדוע החבורה הזאת לא מקבלת עזרה? איפה המרכז לנפגעי כתות?
כתות וגורואים הם סיבה טובה להיזכר ברומניה, הבירה העולמית והבלתי מעורערת של המכשפות, ובסיפור על אחת המכשפות הכי ידועות בממלכת טרנסילבניה (היום חלק בלתי נפרד מרומניה): מדי בוקר יום ראשון, בכנסייה הגדולה של העיר קלוז' (המוכרת בהיסטוריה היהודית כקלויזנבורג), היתה המכשפה אילדיקו הראשונה נוהגת לקבל את מאמיניה.
בוקר אחד, עם הגיעה לכנסייה, כבר המתינו לה במקום שתי קבוצות. היא פנתה לקבוצה הראשונה ושאלה מה רצונם. אחד מהחבורה הצביע על אדם שעמד ביניהם ואמר לה: "זהו סימון, כולנו משפחתו. כבר שבוע שהוא לא מצליח לדבר. אנא רפאי אותו".
הנהנה אילדיקו ופנתה לקבוצה השנייה לשאול לרצונם. אחד מהחבורה הזו הצביע על אדם שישב ביניהם על כיסא ואמר לה: "כולנו משפחתו של אישטוון. כבר שבוע שהוא לא מצליח לעמוד. אנא רפאי אותו".
עמדה אילדיקו מול כולם ואמרה: "עכשיו כולכם צריכים לשתוק. אני אשרוק כמה שניות ואז אמחא כפיים. מייד אחר כך תראו איך אישטוון יצליח לעמוד וסימון יתחיל לדבר". הכל השתתקו, אילדיקו החלה לשרוק שיר מוכר ומחאה כפיים. עבר לו רגע אחד וסימון התחיל לצעוק: "את מזייפת ואישטוון נפל".
בעניין המסתננים
1. כניסה לישראל שלא כחוק היא עבירה. אפשר להעמיד את המסתננים לדין, אבל משום מה לא מעמידים לדין על העבירה הזו. למה?
2. בפעם המי־יודע־כמה, אין בישראל אפילו מסתנן אחד מסודאן או מאריתריאה שהגיע לארץ בגלל רדיפות. הסבר: לישראל אין גבול משותף, לא עם אריתריאה ולא עם סודאן. המסתננים הגיעו אלינו ממצרים. אין אפילו אחד שטוען שבמצרים רודפים סודאנים או אריתריאים. אז אולי אפשר כבר להפסיק עם השקר הזה?
3. הארגונים למען המסתננים טוענים שישראל היא מדינה גזענית. אתם יודעים מה, לא מגיע למסתננים לחיות במדינה כזו.
4. אלה שדורשים שנוותר על שטחים כדי לשמור על האופי היהודי של המדינה - גם דורשים שנכניס לתוכה רבבות מסתננים. אם תתאמצו, תצליחו לפתח מודעות עצמית.
בגין מלך ישראל
קראתי שח"כ בני בגין אמר שהוא לא מכיר בליכוד ערך של נאמנות למנהיג. מעניין, אם כן, האם ח"כ בגין שמע על מנהיג של הליכוד, שהפסיד בשמונה מערכות בחירות ברציפות, ולא הוחלף מתוך נאמנות?!
מדינה בלי הדתה
חצי עולם חי בחרדה בגלל שליט צפון קוריאה, קים ג'ונג־און. לך תדע איזה פיוז יקפוץ לו בעוד רגע, ומתי יתחשק לו להפיל פצצה גרעינית על מישהו. אבל אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שמערכת הסתה משומנת גורמת לנו לחשוש ממנו, ולכן ראוי להזכיר שקים עומד בראש משטר של צדק חברתי, שאצלו אין טייקונים שמתעשרים מרכוש המדינה. ואם זה לא מספיק, קים עומד בראש מפלגת הפועלים הסוציאליסטית. ואגב, בצפון קוריאה הגז שייך לכולם, אין טייקונים שמקורבים לשלטון, אין יחסי הון־שלטון (למעשה, אין בכלל הון), יש צדק חברתי ואגב, המשטר בצפון קוריאה חילוני במוצהר, מתנגד לדת ודוגל באתיאיזם והוא גם נגד הדתה. ואם כבר מדברים, אז הנדל"ן בצפון קוריאה מאוד זול.
זה הרגע להיזכר בעוד שליט נאור, הקיסר של אוסטרו־הונגריה, שעליו מסופר בכרך השני של כתבי רבי אלתר דרויאנוב זצ״ל הסיפור הבא (בעריכה קלה): יהודים ישבו ודנו, נעליו של קיסר - ממה הן עשויות?
אמר אחד מן החבורה: "נעליו של קיסר עשויות זהב טהור".
הקשה שני: "חיישינן לטינופת (הן עלולות להתלכלך)".
תירץ הראשון: "זו לא קושיה, מתקינים לו גם נעליים מעור, והוא נועלן על הנעליים של זהב".
חזר והקשה השני: "אם כן, אין שום ברייה יכולה לראות את הנעליים של זהב".
חזר ותירץ הראשון: "זו לא קושיה, בנעליים מהעור יש חורים כדי שיהיו הנעליים מזהב נראות מבחוץ".
שוב הקשה השני: "הדרא קושיא לדוכתא (השאלה חזרה, ביטוי מהגמרא), חיישינן לטינופת (הנעליים עלולות להתלכלך)".
תירץ שוב הראשון: "זו לא קושיה, אותם הנקבים פקוקים בחתיכות קש".
קימט מצחו שלישי מן החבורה ואמר: "מסקנה: שמעון, עובד בית המרחץ, שבנעליו יש חורים הפקוקים בקש - הוא הקיסר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו