הסדר משפטי למתיישבי יו"ש

בגוש עציון יציינו הערב 50 שנה לשחרור ירושלים ולהתיישבות ביהודה ושומרון. אלא שלצד החגיגות יש לזכור שהשנים חלפו ומעמד מאות אלפי היהודים המתגוררים שם טרם הוסדר. אמנם התרגלנו לחיות עם האבסורד הזה, אבל זה לא הופך להיות קל יותר עם השנים. במקום שבו ממשלת ישראל לא נכנסת ברגל בטוחה ולא קובעת עקרונות בלתי הפיכים, כוחות חיצוניים מנסים לקבוע עבורה את המותר ואסור. החקיקה בנויה כטלאים וזה מייצר פתח נרחב לפרשנות משפטית, להמלצות מגבילות של פרקליטות המדינה, לחשש מהקהילה הבינלאומית ולפסקי דין מעוררי מחלוקת.

כדי לייצב את המצב הוקמו שתי ועדות משפטיות. האחת ביוזמת אריאל שרון ובאמצעות עו"ד טליה ששון, פרקליטה בכירה בפרקליטות המדינה שאיגפה את המציאות מצד שמאל. ועדה נוספת שהוקמה אחריה על ידי בנימין נתניהו, בראשות שופט ביהמ"ש העליון אדמונד לוי עם השופטת מרים שפירא ויועמ"ש משרד החוץ אלן בייקר (חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה), נועדה להעניק מענה משפטי בהיבט לאומי יותר. בעוד דו"ח ששון ביקש להעמיד כלים משפטיים להריסת יישובים ומאחזים, דו"ח אדמונד לוי ביקש להסדיר המציאות. הוא הציג יסודות משפטיים בינלאומיים לקביעת הקרקע כישראלית, להסדרת בעלות חוקית של מדינת ישראל לטובת אזרחיה וממילא להסדרת ההתיישבות היהודית שם. מדובר בכחצי מיליון יהודים המתגוררים בשטחי יו"ש ונחשבים לילד החורג של מדינת ישראל. היחס המשפטי אליהם הוא כאל פולשים וכובשים וכל כללי המשפט הישראלי הנהוג בדיני מקרקעין נגזרים מכך.

אינספור המצאות משפטיות סיפקה הסיטואציה האנומלית הזו. כל כללי הרישום והחזקה והשימוש וההתיישנות והוכחת הבעלות ועוד נתפרו במיוחד על ידי משפטני המינהל ושופטי בג"ץ לטובת חבל הארץ הזה. המדינאים התמהמהו והמשפטנים נשאבו.

יהודה ושומרון הפכו למגרש משחקים של יועצים משפטיים שבנו והרכיבו בהבל פה עולם מושגים ייחודי שנשען על חוויית משתמש שאינה מעוגנת בכללי המשפט הישראלי ובמקרים רבים גם לא הבינלאומי. מדובר בקרקע שאין עליה בעלות מדינתית כלשהי, ורק לאחר כיבושה על ידי ישראל הפכו תושביה למעין רשות סטטוטורית. המצב המשפטי המוזר הזה הוא פתח לספקולציות משפטיות סותרות שמבוססות במקרים רבים על השקפות עולם פוליטיות.

חובה לאמץ את דו"ח אדמונד לוי ולהכניס אותו בדלת הראשית. מדובר בדו"ח מקיף ומפורט הרבה יותר מזה של ששון. הדו"ח ייצר בהירות משפטית, גם לטובת המתיישבים היהודים וגם לטובת הערבים, שבכך גם מעמדם המשפטי ייקבע. לבהירות כזו יש פוטנציאל ליצירת הסדר קבע דה פאקטו. כשמדינת ישראל תהיה נחרצת בעמדתה, זה יבטיח שגם הערבים יתאימו את שאיפותיהם אליה. יש אמנם צורך בהשלמות הדו"ח, הן בהיבט של יישום פרטני של העקרונות המנחים והן בהתייחס לסוגיות שבהן לא הספיקה הוועדה לעסוק, אולם כללי היסוד המשפטיים כבר מונחים כאן. כל מה שנותר לממשלה הכי ימנית שהיתה כאן מאז זה להוציא את הדו"ח מהמגירה וליד החותמת "התקבל" להוסיף "בוצע".

הכותב הוא ראש המועצה המקומית אפרת וראש דסק החוץ במועצת יש"ע