צה"ל צריך לשמור על ישראל, לא על השלום

במהלך מבצע צוק איתן הגיע סגן הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט אל ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ודיווח לחברי הוועדה על המתחולל בחזית. באותה עת כבר הופגזה תל אביב יותר מחודש, וקץ המלחמה לא נראה באופק. שום סודות לא נאמרו שם, כמעט כל מילה בתוככי הוועדה אפשר היה לשמוע במהדורות החדשות - ובכל זאת אצטט כאן רק מדבריי שלי.

כשנמאס לי מדיבורי הסרק, הפניתי אל סגן הרמטכ"ל שאלה פשוטה: "מעולם לא רדפה אחרי מנהרה", אמרתי לאלוף איזנקוט, "האם אתה יכול לומר לי בבקשה, מי האויב?" את התשובה כאמור אינני יכול לצטט, אבל גם אין צורך - משום שסגן הרמטכ"ל, אחרי כמעט חודשיים של מלחמה, לא היה מסוגל לענות...

לאחרונה מצאתי את עצמי בסיטואציה דומה.

כזכור, צה"ל הפציץ מנהרה שחדרה לשטח ישראל, ואגב כך פגע בבכירי טרור שהיו בתוכה. צה"ל הגיב באופן שנראה כהתנצלות והבהיר כי לא היתה כוונה לפגוע במחבלים, אלא במנהרה בלבד. למחרת מצאתי עצמי בתוכנית הבוקר של ערוץ 13 דן בנושא עם תת־אלוף בדימוס גיורא ענבר. ענבר לא מצא פגם בתגובת הצבא.

"אפשר לשאול אותך שאלה?" נזכרתי בדיון ההוא בכנסת.

"שאל כמה שאלות שאתה רוצה", ענה ענבר.

"מי האויב?" שאלתי, "חמאס? או המנהרה?"

"המנהרה(!)" ענה הקצין הבכיר...

התשובה לא הפתיעה אותי - ברור היה לי שכמו איזנקוט בצוק איתן, כך גם ענבר היושב מולי לא יענה בפשטות שחמאס הוא האויב.

לאזרח מן השורה קשה לעכל זאת, הוא מתקשה להאמין שהפיקוד הבכיר ביותר של צה"ל אכן עיוור למציאות; כיצד ייתכן שהאחראים לביטחוננו אינם מזהים את האויב, שכל ילד רואה? וכי אינם רואים שהמלך עירום?

ב־24 השנים שחלפו מאז נחתמו הסכמי אוסלו עברה צמרת הצבא מהפכה תודעתית שסימאה את עיניה. אין יותר "אנחנו" ו"הם", הסביר יצחק רבין ז"ל, ישנם "אויבי השלום" ו"תומכי השלום" שמשני צידי המתרס.

כך באחת נעלמה לה הזהות הלאומית ו"מזרח תיכון חדש" בא לעולם. לשום קצין לא היה סיכוי להתקדם אם לא אימץ את עולם המושגים החדש. צה"ל החל לראות את עצמו כסוג של צבא שיטור - מין כוח או"ם שכזה, שתפקידו להקפיא את המצב ולשמור על "השלום".

התוצאה היתה קפיצה של כמעט פי שישה בכמות ההרוגים בקרב האוכלוסייה האזרחית במדינת ישראל ופי 20 בכמות הפצועים, בהשוואה לתקופה המקבילה שקדמה להסכמים.

עבור הקצונה הבכירה אשר צמחה מתוך תודעת אוסלו, חמאס לא יכול להיות אויב, הוא לכל היותר שותף סורר שצריך לרסן. מבצע צוק איתן היה למעשה המבצע לשימור שלטון חמאס. יותר משהטרידו את צה"ל הרקטות על תל אביב, הטרידה אותו האפשרות כי שלטון חמאס יקרוס.

כך הפכה המנהרה לאויב... וארגון טרור קטן, שהפגיז במשך חודשיים את תל אביב, "יצא תיקו" - מול צבא שאין לו אויבים...

בתהליך אובדן הזהות אבד לצה"ל מושג הניצחון. כי אם אינך יודע מי אתה, אינך מסוגל לדעת מי הוא אויבך. ואם אינך יודע מי האויב, אין זה משנה כלל כמה גדול, חזק ומתוחכם תהיה - אתה תמיד תפסיד. הדרך להשבת הביטחון עוברת דרך השיבה אל הזהות - ודרך היכולת להבין מי האויב.