"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
רוח גבית להפקות מקוריות

רוח גבית להפקות מקוריות

נאור ציון
, עודכן

אחד המערכונים הגדולים בהיסטוריה שלנו הוא המערכון של חבורת "לול". אורי זוהר ובנו מבקשים לצפות במנצ'סטר יונייטד מול ליברפול, אבל אז מבקשת קריינית הטלוויזיה שבמקום המשחק תשודר האופרה "לה מרמור". השניים מנפצים את הטלוויזיה בפטיש 5 ק"ג, כשאופרת המרמור נשמעת ברקע. המערכון ביטא כעס מצטבר של ציבור, שהיה צמא לטלוויזיה טובה אך דוכא בידי ערוץ יחיד.

ב־25 השנים האחרונות, עם עליית הכבלים והערוצים השונים, השתנה המצב. המהפכה התקשורתית גם הפכה את ישראל למצליחה בתחום מכירת פורמטים וסדרות טלוויזיה רבות לעולם, בייחוד לנוכח עלויות ההפקה הנמוכות. מפיצול הערוצים יצא הצרכן מנצח, עם מגוון רחב של אפשרויות זפזופ ראויות.

מי שנאלץ להתמודד עם המצב החדש בצורה פחות נעימה הם הזכיינים, שמביאים לנו את אותם תכנים. הוסיפו לזה את הזליגה הבלתי פוסקת לאינטרנט וליו־טיוב, וייתכן שמי שיחליפו את אורי זוהר ובנו במערכון הנ"ל יהיו בעלי הערוצים ומנכ"ליהם. אלה שביצעו את המהפכה ירצו לשוב אחורה ולנפצה כאילו מעולם לא התקיימה, בוודאי לנוכח הירידה בתקציבים לדרמות מקור מטעמה של המדינה, שעבורן הקצתה במשך שנים מאות מיליונים.

נשיא ארה"ב רונלד רייגן זכה בשנות ה־80 לפופולריות עצומה לא רק בזכות קסמו האישי ועברו כשחקן, אלא מפני שהוא וצוותו חוקקו סדרת חוקים חדשים אשר יצרה רוח גבית חזקה לבעלי העסקים הקטנים. פעולות שעל הנייר היו אמורות להחליש את הכלכלה, יצרו תנופה אדירה בזכות אותו משב רוח רענן, שהעניק לאזרחי המדינה מוטיבציה גבית עצומה.

חישבו מה היה קורה אם, למשל, 10 אחוזים מהכנסות העיריות בישראל מדו"חות חניה ומקנסות היו מנותבים לנכים ולניצולי השואה. או אם המדינה היתה מעניקה ל־20 ספורטאים בעלי סיכוי סביר למדליה, תקציב ראוי ומתגמל הרבה יותר, ובעקבות זאת היינו זוכים ביותר מדליות באולימפיאדה.

אז מה היה קורה אם המדינה היתה מפנה עוד תקציב לסרטי דרמה ולהפקות מקור, וכתוצאה מכך שניים או שלושה סרטים נוספים היו זוכים בפסטיבלים יוקרתיים בעולם? לא מדובר בשינויים כלכליים יוצאי דופן, אלא במשהו שבעזרת איזון נכון, "קורט" חזון וחשיבה מינימלית מחוץ לקופסה היה אפשר ליישם מזמן.

קופסת הטלוויזיה עדיין קיימת ובועטת, גם אם הצעירים צופים בתכנים דרך מסך המחשב והפייסבוק. לו הביאו במנהרת הזמן אדם שחי לפני 3,000 שנה, הטלוויזיה היא הדבר הראשון שהיה נפעם ממנו. נכון, גם ממטוסים, ממכוניות, ממכשירים ניידים ומהמצאות מופלאות נוספות - אך האדם הקדמון היה נפעם בעיקר מהתכנים שהיה צופה בהם במסך הגדול בקולנוע ובטלוויזיה בבית. הוא לא היה מבין כיצד הפלא הזה ייתכן.

בואו לא ננפץ לעצמנו את מה שבנינו אחרי שנים של הליכה במדבר.

נאור ציון הוא שחקן, במאי ויוצר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...