בנט מנסה להשתלט על המחאה

המתנחלים של בנט הם אולי המעוז החזק ביותר בממשלת נתניהו. בעזרת שמונה מנדטים נדמה שבנט מצליח להיות בעל הבית, על פיו יישק דבר וממנו שואב נתניהו את יציבות ממשלתו.

בנט זיהה שני מרכיבים: הראשון - ראש ממשלה חלש, שקוע בחקירות עד צוואר, שסביבתו הקרובה ביותר נלקחה ממנו. השני - מומנטום ציבורי. המחאה הנוכחית אפקטיבית, והיא צוברת תאוצה משבוע לשבוע ומתפרסת בחלקי הארץ. למעשה, מה שהיה אמור למוטט אותה - זיהויה כמחאת שמאל - הוא מה שמחזק אותה.

רק בשבוע שעבר הצהיר בנט שהוא עומד לרוץ לראשות הממשלה אחרי עידן נתניהו. בנט, שגדל על ברכי נתניהו ומזהה את חולשת המנהיג, רצה להיות הראשון במחנה הימין שמניח את הקלפים על השולחן. ההצהרה שלו פתחה פתח לנהירת דמויות מפתח בציונות הדתית מתחת לכנפי המחאה. לא עוד אנרכיסטים המפריעים את לילותיו של היועמ"ש, לא עוד פתח תקווה המנומנמת, אלא תל אביב זועמת. בנט ואנשיו יודעים לזהות מצוין את המומנטום הציבורי, הם מבינים מה קורה במחאה הזו וחשים את הלך הרוח הציבורי. מייד לאחר ההתנתקות הבינו שעליהם "להתנחל בלבבות" לא רק בשטחים, לכבוש את מוקדי הכוח הישראליים, למתג עצמם מחדש כיפי הבלורית והתואר - ולא עוד כמתנחלים עם עוזי ודובון. כעת הם מזהים את המחאה כפלטפורמה ציבורית ופוליטית מצוינת, כמו את הוויכוח הקבוע בשמאל אם יש "לחבק מתנחלים" או לוותר עליהם במאבק לשינוי המציאות בישראל.

כדי לממש את חזונו ולהיות ראש ממשלת ישראל השלמה, צריך בנט להקיף עצמו במתנגדי שחיתות. לא כאלה שחלילה ייצאו נגד מפעל הגזל בשטחים או יעידו נגד חבריהם שגנבו קרקעות ובנו יישובים, אלא רק אלה המתנגדים לשחיתות שמייחסים לנתניהו, מי שבעיני בנט מהווה החסם היחיד בינו לבין ראשות הממשלה.

ראש ממשלת ישראל אינו יכול להיות אדם הפועל למען מגזר אחד, אינו יכול שלא להתחשב בסביבה המדינית שבה הוא פועל, אינו יכול לגזול את הקופה הציבורית לטובת הסקטור הקטן שבחר בו, ואינו יכול להיות אדם המופעל על ידי שמונה מנדטים שהם שיעור זעום באוכלוסייה.

את המחאה נגד השחיתות והמושחתים צריך להמשיך, להעצים ולהרחיב לכל מקום אפשרי בישראל. צריך לדעת לחבק לתוכה מספר רב ככל האפשר של אנשים. צריך לאפשר מרחב דעות ולהיות נכונים לוויתורים. אבל אסור בתכלית האיסור למסור אותה לידי נפתלי בנט, זה יהיה סופה. יתרה מכך, זאת תהיה מכה אנושה ליכולת של מחנה השמאל להתאושש ולזכות בבחירות.

הכותב הוא מזכ"ל תנועת שלום עכשיו