החלטת הליכוד על ריבונות ביו"ש: יציאה מהמשבר הרעיוני

מרכז הליכוד הצביע בתחילת השבוע בעד ההחלטה להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, ולאפשר בניה חופשית בהתיישבות היהודית באזור. ההצעה התקבלה פה אחד בכינוס שבו נוכחו רוב חברי הכנסת ושרי המפלגה, ומהווה הצהרה כללית בלבד. משמעותה ההיסטורית עוד תתברר בהמשך, וקודם כל לליכוד עצמו.

ההצבעה, שנערכה בשעות האחרונות של שנת 2017 - בה ציינו חמישים 50 לשחרור יהודה ושומרון ו־70 להצעת החלוקה באו"ם - מתקנת את הטעות שעשתה התנועה הציונית כשוויתרה על חבלי הארץ האלה בדיון שקדם להחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. מעבר לסמליות ההיסטורית, להחלטה יש קשר ישיר והשפעה חשובה על הפוליטיקה העכשווית. ההחלטה שהתקבלה - ובעיקר הדיון הפנימי הממושך שקדם לה - מסמנת את יציאת הליכוד ממשבר הזהות האידיאולוגי הממושך שאליו נקלע עוד מתקופת ההתנתקות.

ההחלטה מחזירה את הדיון הציבורי לשני נושאים שנשכחו (או הושכחו) בשיח הציבורי בעשורים האחרונים - הזכויות הלאומיות של העם היהודי, וחובתה של מפלגת השלטון לדאוג לקיימן. החברה הישראלית שקעה בוויכוחים אודות העתיד של הערבים הפלשתינים - ושכחה לדבר על מה שמגיע לעם היהודי. בצל הוויכוח הגענו למצב שכיום כחצי מיליון יהודים - תושבי יו"ש - חיים בתנאי קיפוח ואפליה, תחת משטר צבאי ואכיפה סלקטיבית של החוק הישראלי. חלק מהחוקים נאכפים עליהם ביתר שאת - בעיקר מה שנוגע לחובות ולמגבלות, אך רוב החוקים הנוגעים לזכויותיהם - אינם מוחלים עליהם. את המצב הזה חייבים לתקן.

מעבר למילוי החובות המוניציפליות של הרחבת ישובים הסובלים ממצוקת הדיור, ובניית מוסדות ציבור ותשתיות אזרחיות ביהודה ושומרון, ההחלטה מסמלת חזרה של הליכוד - יש לקוות - לטיפול מואץ בכלל חובות התנועה כלפי מגזרים אחרים בחברה הישראלית: מגזר העולים, החרדים, והמגזר הלא־יהודי. זאת מכיוון ששיח הזכויות הלאומיות וסגירת הפערים מתייחס לכלל הציבור. זאת משמעות היציאה מהמשבר הרעיוני של הליכוד, וחזרתו להיות מפלגה אידיאולוגית, יצירתית, מובילה ויוזמת, ולא רק מתגוננת מפני השמצות ורדיפות דמגוגיות. יש פה חזרה לשיח הזכויות של העם היהודי, לאחר שנים שבהן שלט ללא עוררין השיח הביטחוני בלבד.

השינוי הזה היה צריך להתחיל דווקא מהצבעה על ריבונותנו ביו"ש, ולאחר ההכרה המחודשת בירושלים כבירת ישראל. המשורר אורי צבי גרינברג אמר פעם - "מי ששולט בהר הבית, שולט בירושלים. מי ששולט בירושלים שולט בארץ־ישראל". בימינו אפשר לומר כי מי ששולט בארץ ישראל, שולט גם בגורלו של העם יהודי ויכול לדאוג לכל צרכיו, לעתידו הבטוח ולשגשוגו. זה מגיע לנו בזכות.