פלא: בפולין מתעקשים לשמור שבת

לפני חודשיים הייתי בפולין, שמתי את השגרה בצד ואמרתי לה יפה: זוזי, עכשיו תורי, אני ממריאה, שמרי לי על הבית. טובה ושמחת לב הגעתי לוורשה, תיירת מתלהבת, מתרשמת, חדש לצד ישן.

ואז הגיע שישי בערב והשבת נכנסה.

בחו״ל לא מרגישים אותה, הכל כרגיל, דבר לא עוצר; אבל בלב פנימה, קשה לא להרגיש, כל יהודי חש את הזיקה הזו ליהדות, לשבת, וכשנמצאים בחו״ל התחושה מתחדדת ומתעצמת: אין שבת, אבל יש.

אז הלכתי לטייל ברחובות ורשה, צעידת זיכרון. כמעט בכל פינת רחוב נחשפים אנדרטה או גלעד, להזכיר לי שלפני קצת יותר מ־70 שנה, קהילות שלמות הושמדו כאן כי היו יהודיות, כי ביקשו להתעטף בטליתות ולשמור את השבת; יהודים כמוני וכמוכם שחלמו על מדינה משלהם, על ארץ ישראל. נרגשת ומתייחדת סיימתי את השבת שלי.

למחרת, יום ראשון, תכננתי להסתובב בחנויות, בכל זאת, אישה ושופינג, ורק תעזו להפריד בינינו. מתארגנת, מתלבשת, מתכננת לחרוש את רחוב החנויות ששמתי עליו עין, יצאתי לרחוב. מתקרבת והנה הכל שקט, מתקרבת יותר ומבחינה שהחנות סגורה וזו שלידה סגורה, וגם ההיא וההיא וכולן. רגע, למה הכל סגור ביום ראשון?

ראשון הוא יום שבתון בחו״ל. אז התאכזבתי קצת אך לא יכולתי לשנות. האם אנשים ברחוב, תיירים כמוני, התעצבנו שהכל סגור? לא. האם תושבי ורשה כעסו כי הכל סגור? לא. האם הפרלמנט הפולני העמיד הצעת חוק לפתוח את העסקים ביום ראשון? ודאי שלא.

כי מדובר ביום שבתון, יום מנוחה שבועי שמגיע לכל אחד; מנוחה מהעבודה, פנאי לעצמו ולמשפחה. אז למה כאן, בארץ ישראל, במדינת ישראל, קשה לקבל את העובדה שיש שבתון בשבת? למה צריך לחוקק חוק במדינה שאמורה לשמור על צביון יהודי עם זיקה למסורת ישראל?

אף אחד לא קבע למישהו לא לנסוע בשבת. אף אחד לא קבע למישהו מה לעשות בשבת במרחב הפרטי שלו. למה לגזול מאיתנו את יום החופש היחיד בשבוע? אני לא אדם דתי ומתנגדת לכפייה דתית; אני חילונית עם זיקה למסורת ישראל. כאחת כזו, אני מתביישת שיש אנשים המנסים לפורר את השבת, לפגוע בקדושתה ובייחוד שלה במרחב הציבורי, ועל הדרך לפלג ולשסות אותנו אלה באלה. מי שפועל כך, פועל ממניעים אלקטורליים נטו כי הוא מריח בחירות מתקרבות.

במשך 70 שנים נשמר כאן סטטוס קוו רגיש בין הצרכים השונים של האוכלוסייה המגוונת, ואין סיבה לשנותו עכשיו. ההתנהלות סביב החוק בימים האחרונים, מכל גוני הקשת הפוליטית, מביישת, והיא תעודת עניות לכנסת.