גירוש המסתננים: קמפיין המוסריון העליון להשארת שוטפי הכלים

כל סיפור המסתננים בישראל ובדרום תל אביב הוא סיפור מתגלגל של שקרים וקמפיינים של מציאות בדויה. והיום, משהחליטה המדינה סוף־סוף, אחרי שנים של דיונים בבתי המשפט, לפטור אותנו מעונשם של הצעירים, הרווקים, העבריינים וכל מי שבקשת המקלט שלהם נדחתה - אנחנו עדים למסע תעמולה מאורגן ונבזי, שכל מטרתו להשאיר לבני המוסריון העליון את שוטפי הכלים.

הקרן החדשה הודיעה על מתן פרס כספי לכל ארגון שיעזור לעצור את הגירוש. ״ישנם ישראלים שפועלים למנוע את מימוש מדיניות הממשלה״, כותב המנכ״ל האמריקני של הקרן, דניאל סוקאץ׳, ומדגיש: ״תהיו בטוחים שהם יזכו לתמיכה מהקרן החדשה: במימון כספי ובמתן ייעוץ״. מייד צצו עשרות התארגנויות חדשות המארגנות כנסי חירום, מחתימות על עצומות ועל מכתבים ויוצאות להפגין בשם מה שהן מכנות "המוסר היהודי".

אלא שמדובר באנשים נטולי מוסר לחלוטין, שהמצפון שלהם צבוע בגוון אחד בלבד. אנשי מוסר אמיתיים לא היו יושבים בחיבוק ידיים במשך עשור שלם, בזמן שהמצב בדרום תל אביב הידרדר. אנשי מוסר אמיתיים היו זועקים את זעקת התושבים שחייהם נחמסו, שכבודם נגזל, שמקומות מגוריהם הפכו לאזורי מוכי אסון. אנשי מוסר אמיתיים היו חותמים על עצומות הדורשות במפגיע פתרון לבעיית המסתננים ומהגרי העבודה מחוץ לשכונות. הם היו מארגנים קמפיין ״לוקחים את הפליטים אלינו״, היו עושים את כל מה שהם עושים עכשיו - אבל לפני שחרב הגירוש הונפה, ולפני שזה נהיה טרנד אופנתי.

אנשי מוסר לא היו משקרים בגלוי, בעזות מצח, בראש חוצות. הם מדברים על אנשים ש"מגורשים אל מותם", כשהם יודעים שבג״ץ, שכה יקר להם, דן בסוגיה במשך שנתיים וקיבל מהמדינה את כל הביטחונות שדרש, לפני שאישר כי מדובר במדינות בטוחות. הם מדברים על ילדים ונשים אזוקים בדרך לנמל התעופה, כשהם יודעים שנשים, ילדים, מפרנסים וחולים מוחרגים מהגירוש. הם מדברים על פחות מחצי אחוז מאוכלוסיית המדינה, כשהם יודעים שכל חצי האחוז הזה מתרכז בכמה שכונות מצוקה ומהווה שם בין 50 ל־70 אחוז. הם מדברים על עינויים ומוות, כשהם יודעים היטב שמחנות העינויים נמצאים בלוב, מרחק של יותר מ־4,000 ק״מ מרואנדה, ולשום מגורש אין סיבה להגיע לשם, אלא אם כן אפריקה כבר לא לטעמו והוא רוצה לחיות באירופה. הם גם יודעים שבשכונות שלהם אף אחד לא ישכיר דירה למסתננים, אבל הם בונים עליות גג.

שכן למה לא לדבר על אנושיות, חמלה ומוסר? זה לא עולה כסף, וזה כל כך קל לטפח מצפון על חשבונם של אנשים שממילא הם לא רואים ולא רוצים לראות - תושבי השכונות והמסתננים גם יחד.

אז זה מה שיש לי להגיד לטייסים ולאקדמאים, לקולנוענים ולרופאים, לסופרים ולמנהלים, לעורכי הדין וכן הלאה וכן הלאה: אנחנו שומרים את המכתבים שלכם עם כל רשימת השמות. ואנחנו נבוא אליכם בקרוב ונדרוש שתפרעו את השטר. כי כל המוחרגים מבין המסתננים (נשים, ילדים, מפרנסים, חולים) לא יישארו בשכונות. אתם תיקחו אותם אליכם הביתה.