1. איזה משחק סוער קיבלנו בנתניה בין האלופה לסגניתה. הדרמה לא נולדה מכדורגל יוצא דופן באיכותו אלא משרשרת אירועים במחצית הראשונה בה צוות השיפוט עמד במרכז העניינים. כצפוי ראינו משחק רווי מתח ועצבים שרק הלכו והתגברו אחרי השער הנעלם של ריקן, טעות שהוסיפה הרבה שמן למדורה, על הדשא, באיזור הספסלים וביציעים.
חוסר עירנות של איש צוות השיפוט הקרוב ביותר, שמואלביץ', הביא לקיפוח גדול של מכבי ת"א. עוזר השופט היה חייב לראות את הכדור שנחת חצי מטר בתוך השער. חבל מאוד שטכנולוגיית קו השער טרם נכנסה לפעולה בכדורגל הישראלי. במקרים כאלה, שאין בהם כל מחלוקת או מקום לפרשנות של שופט, חייבים להיעזר באמצעים המתקדמים האלה.
לאור המהומה והלחץ שמכבי ת"א הפעילה על השופט, הציפייה הייתה לראות הרבה יותר שקט נפשי מצד שחקן כמו אוגו, אבל הניגרי איבד את הראש, התנהג בפראות וממש הכריח את ליאני להרחיקו. לאחר מכן גם שפונגין הראה שאת המחשבה הוא השאיר בבית, ועם עבירה טפשית איזן את מספר השחקנים על המגרש.
2. אבל כל זה לא הפריע למכבי ת"א, שהמשיכה להיות הקבוצה הדומיננטית ובאה על שכרה עם מהלך נפלא של מיכה המצטיין המגרש. טאהא הגיב רע מאוד לכדור הרוחב של מיכה והותיר את עטר חופשי. לחלוץ של מכבי היה אפילו מספיק זמן לעצור את הכדור באין מפריע, לוקסוס שצמד בלמים לא יכולים לאפשר.
מיכה הוא השחקן החשוב ביותר במערך של קרויף. הוא מנווט את המשחק, הוא השחקן היצירתי ביותר וכמעט כל מהלך משמעותי של מכבי מתחיל ברגליים שלו.
שחקן נוסף שראוי להרבה מחמאות הוא דור פרץ, שהציג יכולת נפלאה הן כקשר והן כמגן. הוא אחד העוגנים של קרויף בתקופה האחרונה, אבל בכל מקרה, עטר היה מהבולטים במשחק. סוף סוף הוא הביא את היכולת האישית שלו לידי ביטוי והפגין המון התלהבות. הוא היה "חם" ולא ברור מה היה השיקול של קרויף להחליף אותו, במיוחד במצב שב"ש חיפשה לחזור למשחק והותירה שטחים פתוחים מאחור.
בסך הכל מכבי הייתה הקבוצה העדיפה וניצחה בצדק. היא יזמה יותר, הייתה יותר אגרסיבית ונמרצת, לחצה את ב"ש והייתה הרבה יותר מסוכנת. מכבי הוליכה בשער אחד, אבל התחושה הייתה של יתרון הרבה יותר מובהק ובטוח. מכבי הגיעה מוכנה מאוד מבחינה טאקטית וניטרלה לחלוטין את ב"ש. ראיקוביץ לא עמד למבחן במשחק הזה, ואין נתון שמסביר טוב יותר את ההכנה והביצוע של הצהובים.
3. האלופה לא הגיעה מוכנה וסבלה מיכולת אישית ירודה של הרבה שחקנים. לא מובנת המחשבה של בכר להציב את אלחמיד במרכז המגרש ולא כבלם שלישי. ואם המאמן החליט לוותר על בלם שלישי לא ברור מדוע ראדי או ממן לא הועדפו על פניו של אלחמיד, שכבר שכח מתי בפעם האחרונה שיחק בתפקיד הזה. המשחק של ב"ש היה תקוע. היא לא הצליחה להשתחרר ולצאת בצורה מסודרת להתקפה. מי שבלט בחולשתו היה וואקמה, שלא הצליח לעשות שום פעולה טובה.
בשורה התחתונה זה ניצחון עם אמירה גדולה מאוד להמשך הדרך. אחרי השליטה הבאר שבעית בליגה ובמאבקים הישירים, הצהובים מת"א מצהירים שהמאבק על התואר העונה יהיה הרבה יותר קשה לאלופה.
