זו העת להכרה בינלאומית בריבונות ישראל על הגולן

בשבע השנים שחלפו מאז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה חלו תמורות דרמטיות באזור, ובגבולה הצפוני של ישראל בפרט. אירועי סוף השבוע מהווים עוד תזכורת למקבלי ההחלטות בישראל כי הגיעה העת לאמץ אסטרטגיה לאומית לרמת הגולן.

מהגבול השקט ביותר ב־50 השנים האחרונות, הפך הגבול בגולן בהדרגה לנפיץ ביותר; מגבול עם סוריה הפך בפועל לגבול עם איראן בחסות רוסית. ישראל איבדה את חופש הפעולה בשמי סוריה, ואיתו את חופש הפעולה הטקטי שהיה לה במרחב, כל זאת בזמן שמאזן הכוחות בסביבה השתנה לרעתה באופן ניכר.

מציאות זו היא תוצאה של החלטה ישראלית מודעת לשמש "צופה מן הצד" בכל הנעשה מעבר לגבולה בגולן. בעוד מדינות האזור כמו איראן, רוסיה וטורקיה הבינו את המפנה הדרמטי המתרחש בסוריה - כבר בשלבים המוקדמים של קריסתה, והגדירו יעדים ושטחים אסטרטגיים גם מחוץ לגבולן הריבוני - ראתה ישראל יעד אסטרטגי ביירוט משלוחי נשק ובתגובה לתקריות גבול.

כיום ישראל היא המדינה המערבית (שאינה אסלאמית) הראשונה והיחידה שלה גבול פיזי בפועל עם איראן. זהו אירוע דרמטי בסדר גודל היסטורי. רמת הגולן הפכה בעל כורחה, וביתר שאת לאחר אירועי סוף השבוע, למוצב הקדמי של העולם המערבי בעימות הפיזי מול איראן, בניסיונה המוצלח עד כה להשתלט על המרחב הצפון־מזרחי של אגן הים התיכון.

לא יהיה זה מופרך להניח כי ניסיונות איראן לאתגר את ישראל בגולן לא ייעצרו באירוע שהתרחש בסוף השבוע. מדובר בחלק ממהלך איראני כולל שתכליתו לגרור את ישראל מפעם לפעם לעימותי גבול, להחליש את מעמדה הריבוני בגולן, ואולי בעתיד, כשתתבסס עוד יותר בסוריה והשעה תהיה לה נוחה, אף לגרור אותה לעימות נרחב.

המאמץ האסטרטגי של ישראל אינו יכול להמשיך להתמקד ביירוט משלוחי נשק ובתגובות לאירועי גבול. עליו להתמקד בשני מישורים נוספים: הדיפלומטי והאזרחי. במישור הדיפלומטי ישראל צריכה לפעול להכרה אמריקנית, ובהמשך גם בינלאומית, בריבונותה ברמת הגולן. במקביל עליה לחזק כוחות עולים בעלי פוטנציאל לשיתוף פעולה באזור, כמו הכורדים הסורים בצפון סוריה, אשר בעצם קיומם מחלישים את התבססות הציר האיראני־סורי במרחב. במישור האזרחי על ישראל להפנים כי כל העת צופים עליה אויביה מבחוץ, הם מביטים על רמת הגולן ורואים חבל ארץ שמשך יובל שנים שמרה אותו ישראל כפיקדון לעת שלום או כמגרש למלחמה עתידית. רק תנופת בנייה ופיתוח, ואיתן גידול ניכר של אוכלוסיית הגולן, תעביר את המסר הברור לצופים עלינו מבחוץ: "אנחנו כאן כדי להישאר".

ישראל והקהילה הבינלאומית קיבלו בסוף השבוע תזכורת כואבת כי מתחת לפני הקרקע רוחשים זרמים חזקים המערערים את ריבונותה בגולן. הבחירה כעת היא בין שתי חלופות: המשך אי־ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן, ובכך חיזוק הלגיטימציה האיראנית להמשיך לאתגר את ישראל בגולן באמתלה של "שחרור שטח כבוש" על פי הדין הבינלאומי; או התייצבות של ארה"ב והקהילה הבינלאומית לצד ישראל במאבק לבלימת השתלטותה של איראן על המרחב, על ידי הכרה בינלאומית בריבונותה ברמת הגולן. מהלך זה, לצד תנופת פיתוח של הגולן, הוא המהלך האסטרטגי שישראל צריכה להוביל.