ההתקפות על איפא"ק אינן במקומן

איפא"ק הוא ארגון אמריקני־יהודי שמטרתו לקדם בקונגרס האמריקני את ענייניה של ישראל. הוא נחשב, בצדק, ל"יהלום שבכתר" הממסד היהודי הפרו־ישראלי. ועידותיו השנתיות הן אירוע ששום פוליטיקאי אמריקני שמחשיב את עצמו לא ייעדר ממנו.

אפילו בתקופת ממשל אובאמה נשא יו"ר הסנאט ריד נאום חוצב להבות נגד הסכם הגרעין עם איראן, בניגוד למדיניות הנשיא שלו.

דווקא בשל עוצמתו מעולם לא חסרו לאיפא"ק אויבים - הן בקרב פוליטיקאים אמריקנים שלא אהבו את השפעתו, אך גם בקרב הקצוות השמאליים של הציבור היהודי, בין שבשל עמדות אנטי־ציוניות קבועות ובין שבשל התנגדות למדיניות של ממשלה ישראלית מכהנת, כמו ארגון ג'יי סטריט. גם בשמאל הישראלי היו עליו מלעיזים בשל "עמדותיו הימניות", כביכול.

באחרונה שוב נורים באיפא"ק חיצי ביקורת, דווקא מצד ימין, בתואנה שקבע עמדה רשמית התומכת בפתרון "שתי המדינות".

הארגון אכן אימץ בתקופת אובאמה נייר עמדה על פי הנוסחה מימי בוש הבן בדבר הקמת "מדינה פלשתינית מפורזת לצד ישראל", אך כבר ב־2016 הסיר את הנושא מ"הנקודות לדיון" שלו, בין היתר בשל חוסר הרלוונטיות בנסיבות הקיימות.

מנהלו הוותיק, הווארד קור, הזכיר את העמדה בדבריו בוועידה - ואולי זה היה מיותר - אך בעצם לא חידש דבר. הסיבה המקורית שבגללה נקט הארגון בזמנו עמדה כזאת, היתה כנראה הצורך "לאזן" את התקפותיו על ממשל אובאמה בעניין ההסכם עם איראן.

איפא"ק, נא לזכור, אינו גוף ישראלי אלא גוף אמריקני - וזה מקור כוחו. היסוד הפוליטי והציבורי שלו הוא קידום יחסי ישראל וארה"ב על בסיס העקרונות והאינטרסים המשותפים לשתיהן, ובין שאוהבים זאת ובין שלא, פתרון שתי המדינות הוא המדיניות הרשמית של שלושת הממשלים האמריקניים האחרונים, וכנראה גם של ממשל טראמפ.

איפא"ק חייב להיות על־מפלגתי. בפוליטיקה האמריקנית זה חשוב היום יותר מתמיד, בגלל האפשרות שהדמוקרטים ישתלטו בקרוב לפחות על אחד מבתי הקונגרס. לגבי ישראל, הארגון משקף את עמדותיה של ממשלת ישראל הנבחרת, וקבלת הפנים הנלהבת שראש הממשלה נתניהו זכה לה בוועידה האחרונה שידרה הזדהות זאת במלואה.

הן פתרון "שתי המדינות" והן פתרון "המדינה האחת" שליליים באותה מידה: מדינה פלשתינית, במציאות המזרח־תיכונית, תהיה מדינת טרור אירידנטית שתסכן את קיומה של ישראל; ואילו מדינה דו־לאומית תשים לאל את חזון מדינת היהודים.

ממשלה ישראלית אחראית אינה משליכה את יהבה לא על זה ולא על זה, אלא על שיקולי הביטחון החיוניים של המדינה לטווח ארוך. מכל מקום, מההתקפות על איפא"ק נהנים רק שונאי ישראל.