ערביי ישראל: עד הדו"ח הבא?

דו"ח ה־OECD האחרון אינו רק "עדות בינלאומית נוספת ליציבות ולעוצמה של הכלכלה הישראלית" כפי שהתבטא שר האוצר משה כחלון, אלא גם תמונת מצב עגומה לאתגר ולמחויבות שלנו כלפי החברה הערבית בישראל.

ע"פ הדו"ח, רמת החינוך בחברה הערבית נמוכה. על אף הגידול המשמעותי באוכלוסיה, לא ניתנת עדיפות מספקת להשקעות בחינוך ולא ננקטים שינויים מבניים שישפרו את מצבם.

הדו"ח מראה שלא ניתנים מספיק כלים פרקטיים לחברה הערבית להשתלבות: בחינוך, בפיתוח כלכלי, ממשל ומשילות, קרקעות, ייצוג תרבותי ותהליכים מאחים. במקום להציע מדי שנה את המשך ה"סטטוס קוו" בינינו לבין הערבים, אפשר להציע כיוונים חדשים המאפשרים לחברה הערבית בישראל אופק כלכלי ושותפות מלאה.

ראשית, יש להסיר את המחסומים עוד בשלב הראשוני של החיים. יש להקצות יותר משאבים לקידום לימודי עברית שימושית בקרב הערבים, עברית שתילָמד גם ע"י מורים יהודים. במקביל, יש ליצור הזדמנויות למפגש בין החברה היהודית לחברה הערבית באופן שוטף. כיום זה התחום המוזנח ביותר במשרד החינוך, שסובל מתת תקצוב כבר חמש שנים. התקציב המוגבל מאפשר יצירת תכניות מפגשים רק ל־20,000 תלמידים מתוך יותר משני מיליון.

מעבר לתשתית החינוכית הבסיסית, יש להגביר את שיעורי התעסוקה בחברה הערבית. השיעור הנמוך נובע משילוב של מספר חסמים צולבים. קל להאשים את מאפייני החברה הפנימיים והמגדריים שלהם, אך זה מפלט שמתעלם מהדור הצעיר בחברה הערבית המחפש קרבה, איכות חיים ומימוש עצמי. כשצעיר/ה מהחברה היהודית מחפש עבודה בתום לימודיהם הגבוהים, הוא ימצא כזו בתקופת זמן שבין שלושה ל־12 חודשים. צעיר/ה מהחברה הערבית, לעומת זאת, יסיים את לימודיו הגבוהים בירדן, ברשות הפלסטינית או באירופה, וכשירצה למצוא עבודה בישראל, הדבר ימתין כשנתיים עד שלוש שנים (הכוללות גם השלמות והתאמות בישראל).

במציאות הסובבת את החברה הערבית כיום, עליהם להתמודד עם היצע נמוך של מקומות עבודה בקרבת ביתם, ייאוש מחיפוש עבודה ממושך, אפליית מעסיקים בלתי פורמלית, היעדר הכוונה תעסוקתית, מחסור במעונות יום ומשפחתונים, היעדר השכלה וכישורים מקצועיים, חוסר שליטה בעברית תעסוקתית ובאנגלית וחוסר שליטה במיומנויות מתקדמות.

אם נשקיע בתחבורה ציבורית קרובה ליישובים הערביים, נגדיל את מספר המועסקים והמועסקות ונעלה את רמת ההשתכרות שלהם. פתיחת קווי אוטובוס חדשים תאפשר יוממות שגרתית לעוד מקומות עבודה. אם נעודד תכניות פיתוח לצעירים ערביים בתחום מדעי המחשב והטכנולוגיה הגבוהה, נייצר השתלבות איכותית בשוק העבודה. אם נניח באופן נכון את המסילה, קטר ההיי־טק יוכל לעבור גם ביישובים הערביים. מהלכים כאלה עשויים לחולל את השינוי עד הדו"ח הבא. מערכת החינוך חייבת להיות ראש החץ בהובלתם.

יניב שגיא הוא מנכ"ל גבעת חביבה, המרכז לחברה משותפת