"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עזה: התגובה בשמאל חצתה קו אדום

,עודכן

אנחנו כבר רגילים לסבב הזה - פעולה אגרסיבית נגד ישראל, ישראל מגיבה, השמאל נעמד על רגליים אחוריות ואז נזכר בתהליכים משנות ה־30 או מתבייש ודורש וועדת חקירה. אלא שהפעם הסבב הפבלובי הרגיש קצת אחרת. אפילו התקשורת המרכזית, שנוטה ללטף את האגף השמאלי במפה הפוליטית, איבדה סבלנות. התחושה הייתה שנחצה כאן גבול - הזדהות מבית עם האויב, וניכור מופגן כלפי האורגניזם הריבוני שהשמאל אמור להיות חלק ממנו.

הפעם, כשנציגי השמאל טענו שהם פועלים למען האינטרס הישראלי, זה נשמע לא אמין. לכל מדינה ריבונית ישנה זכות מוחלטת להגן על גבולותיה. כשאלפי פעילי טרור שועטים לגבולות האלה, אין מרחב לפרשנות מקלה. בכל זאת, בשמאל פירשו, והתביישו.

כדי להבין את התמונה צריך לקשר את התגובות בשמאל "להפגנת השיבה", עם התגובות שם לתופעת המסתננים הבלתי חוקיים. בשני המקרים ישראל פועלת כמו כל מדינה מערבית ע"פ החוק הבינלאומי; בשני המקרים נושא הריבונות עומד במרכז; בשניהם מדובר בראש ובראשונה בשמירה על הגבולות ובשני המקרים השמאל מתייצב באופן נחרץ לטובת פורעי החוק ומתעלם מהסכנות הנשקפות לאזרחי ישראל.

במובנים רבים השמאל הישראלי מיישר קו עם השמאל הפרוגרסיבי במערב. האנתרופולוג השבדי איה קרלבום כתב על התגובה הפבלובית התמוהה של השמאל. מדובר באורגניזם שתוקף את עצמו. על פי קרלבום, השמאל המודרני יזהה תמיד את החלש כצודק והחזק כחוטא. הקריטריונים מוסדרים: המסתנן הוא החלש והאזרח חזק; השחור חלש והלבן חזק; הערבי חלש והמערבי חזק וכדומה.

קרלבום נדרש לסוגיה בעקבות מצבן האומלל של נשים שבדיות המבקשות הגנה מפני הפליטים המוסלמים שממררים את חייהן במרחב הציבורי. רבות מהן עזבו את מולדתן בשל כך. האליטות הציבו את זכויות ה"חלש" על פני זכויות האזרחים (בעיקר האזרחיות), כי גם כשהחלש פורע חוק או מסכן חיים - הוא תמיד צודק.

השלכות התפיסה ההרמטית הזאת ניכרות גם בארץ. הערבי ייתפס לנצח כצד החלש, ולכן תמיד צודק. כתוצאה מכך, גם אם זה פעיל חמאס מוכר השועט לגבול הישראלי ובידו בקבוק תבערה שנועד לקפד חיים - יש להתייחס אליו כקורבן תמים, ואז לבַכּוֹת את מותו. מותו הוא התגלמות פשעי הקולוניאליזם הלבן על המוסלמי המוחלש.

התפיסה הזאת השתרשה כה חזק בשמאל העולמי והישראלי, עד שדומה שכמעט אין כיום שום פעולת הגנה ישראלית הנתפסת לגיטימית בעיניהם. הנהי והזעם כלפי הצד הישראלי, בעקבות ניסיון המחבלים לחדור לגבולות המדינה, ממחישים עובדה קשה ומצמררת: מבחינתם מרחב התגובה הישראלית קוצר לטווח של אפס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר