בימים האחרונים סיקרו בתקשורת באופן בולט את מאות המפגינים הערבים ישראלים אוחזים בדגלי פלשתין ברחובות ערים מעורבות בארץ. התמונות, ביחד עם תגובות אישי ציבור במדינה, יצרו שיח מאוד שלילי ברשתות החברתיות כלפי המגזר הערבי. האם יש סיכוי לשינוי היחס?
ניקח את העדה הדרוזית כמקרה בוחן: כיצד הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית? אם תשאלו כל אדם ברחוב, התשובה פשוטה - הדרוזים מהווים דוגמה בתרומתם למדינה ולביטחונה, באזרחות למופת ובהשקעה בקהילה ובחברה. העדה הדרוזית מונה כ־140,000 איש. פחות מ־2% מאוכלוסיית המדינה. לעומתה, האוכלוסייה הערבית בישראל (מוסלמים ונוצרים) מונים כ־20% מהמדינה.
איך הגענו למצב, שעדה קטנה השתלבה בחברה הישראלית, לעומת קשייה של קבוצה המונה חמישית מהמדינה? זה מתחיל מגיל חינוך. הדרוזים נחשבים לקהילה מובילה ומתקדמת בתחום החינוך, עם אחוז גבוה של מקבלי בגרות בישראל (תיכון בית ג'אן הוא מהמובילים הארץ). אחוז ההשכלה של נשים דרוזיות הוא מהגבוהים בארץ. לעומת זאת, אצל ערביי ישראל הפערים ברורים. לפי מדד הטיפוח של משרד החינוך (אוגוסט 2017), 61% מהתלמידים במגזר הערבי מוגדרים חלשים. לשם השוואה, במגזר היהודי רק 5% מוגדרים כך.
הדרוזים רוצים להשתלב בחברה, להרגיש חלק ממנה. הם מנסים להשפיע על המציאות שלהם. בקואליציה יושבים שלושה חברי כנסת דרוזים ואחד מהם מכהן כשר. לעומת זאת, אין אף חבר כנסת ערבי ישראלי בקואליציה. הח"כים הערביים יושבים בנוחות באופוזיציה, עסוקים בלחפש את הפילוג וההפרדה, במקום לדאוג למגזר הערבי בארץ ולטפל בבעיותיו.
וכמובן ישנו עניין התרומה. הדרוזים מובילים בכל הקשור לביטחון המדינה. אחוז הגיוס גבוה. מאות דרוזים נפלו בקרבות, ורבים זכו בצל"שים ועיטורים על תרומתם. רק לפני קצת פחות משנה נרצחו 2 שוטרים מהעדה הדרוזית בעודם מונעים פיגוע קשה בהר הבית. בימים שלאחר מכן בא לידי ביטוי הקשר העמוק בין העדה הדרוזית לחברה הישראלית, כשניתן היה לראות דגלים רבים של העדה הדרוזית ברשתות החברתיות ואזרחים רבים מרחבי הארץ הגיעו להלוויות ולנחם את המשפחות.
אבל למרות הכול, יש לא מעט דמיון בין החברה הדרוזית לשאר ערביי ישראל. החברה הדרוזית מקבלת יחס טוב ורצוי מהחברה הישראלית, אבל עדיין אין שוויון אמיתי. היישובים הדרוזים לא מקבלים תקציבים גבוהים, התשתיות לקויות בחלקן הגדול ולא תמיד דרוזים יזכו להזדמנות שווה בתעסוקה. למרות הדמיון, הדרוזים וערביי ישראל נמצאים במקומות כה שונים בחברה בגלל הבדל בתפיסה מחשבתית.
ערביי ישראל צריכים לחשב מסלול מחדש. אפשר ללמוד מהדרוזים איך להתקרב לחברה הישראלית. זה תפקיד שלא נעשה ע"י אישי ציבור, ולכן זה צריך לנבוע מאזרחי המגזר, הרוב השפוי. אותו רוב שרוצה לקום בבוקר לעבודה ולחזור הביתה למשפחה ולילדים.
הרוב הזה צריך ליזום ולהוביל את המגזר קדימה. זה שינוי מחשבתי. צריך להפסיק להישאר בעמדת המסכן אלא לקחת את האחריות על הגורל בידיים; להתאמץ ולהשקיע כדי להפוך לחלק מהחברה.
הדרכים לכך רבות. התנדבות לשירות לאומי תבטא תרומה לחברה, לקהילה ולמדינה. שינוי התוכן הנלמד בבתי ספר, ששם כיום במרכז את הנרטיב הפלשתיני. דחיפה לעמדות כוח נציגים, שבאמת ידאגו לחברה הערבית, כאלה שיעזו לשבת בממשלה אם צריך.
לבסוף, ללא ספק, יש למדינה תפקיד מפתח בעניין. האחריות להשקיע משאבים ואמצעים לקידום החברה הערבית והדרוזית בארץ. השינוי המתבקש הוא צורך הדדי. רק ככה נוכל להגיע לחיים טובים יותר במדינה.
יוסף חדאד הוא ערבי ישראלי תושב נצרת, מנכ"ל עמותת "ערבים זה לזה" הפועלת לחיבור בין המגזר הערבי לחברה הישראלית
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
