אחריות הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום להגנת הגבול ברצועת עזה מפני איום פיזי היא ברורה ומנוהלת היטב. בנוסף, חשוב לבחון את המענה לדרישות המערכה בזירה התודעתית, כלומר בהיבטים של המאמץ המשפטי, הדיפלומטי וההסברתי. ראוי להכיר כי בזירה הבינלאומית, מאז החלו אירועי הגדר בערב פסח, חמאס רשם הישג אסטרטגי.
אל טענות מדינות מערב אירופה כנגד ישראל על שימוש בלתי מידתי בנשק, הצטרפה תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה, באומרה: "השימוש הישראלי בנשק כנגד מפגינים אזרחים מטריד". מול אלו, נדרשת ישראל להרבה מעבר למאמץ הסברה. האתגר מתמצה במאמץ לשכנע באורח מקצועי כי מה שנראה לכאורה כהפגנה אזרחית הוא למעשה מערכה התקפית, מנוהלת ומוכוונת על ידי חמאס, שהאזרחים נוטלים בה תפקיד מרכזי. הוראות ארגון והכוונה של הנהגת חמאס הופצו ברשתות החברתיות, והן מבטאות מאמץ מערכתי מתוכנן ומאורגן. "בכל מאהל יהיו 2,000-3,000 מפגינים וימונה מפקד אשר יהיה אחראי להניע את האנשים", נכתב בין היתר בהודעה שהופצה על ידי ראשי הארגון ומצויה בידי פיקוד הדרום, "יוגדר צוות לחיתוך הגדר... שלב הפריצה: יש לייצר בלבול אצל חיילי צה"ל... יש להכין טרקטורים שיפרצו את הגדרות ויפתחו את הציר בעבור הפולשים. כשהחיילים יראו את ההמונים פורצים הם יברחו".
לפנינו מערכה לכל דבר, המתבטאת בצורת מאבק מתוכננת ומחושבת היטב. בממדיה הגלויים - בתפאורה המתאימה - המערכה מנוהלת כמרי אזרחי "ספונטני", בלתי חמוש. בממדיה הסמויים מתגלה תופעה אחרת: המערכה מובלת בעירוב מתוחכם של לוחמים מוסווים וחמושים, בתוך קהל אזרחי בלתי חמוש. הפעולה בשטח משתלבת בשימוש מושכל בכלי המלחמה החדשה, במיצוי מקצועי של רשתות חברתיות מקומיות וגלובליות, ובמיקוד לארבע זירות תודעה: הפלשתינית, האסלאמית, הישראלית והבינלאומית. השילוב הזה מציב לישראל אתגר חדש.
כוחות צה"ל מול פלשתינים ליד הגדר, השבוע // צילום: אי.אף.פי
היבט נוסף שיש להידרש אליו הוא השימוש במרכיב האזרחי כשיטת מלחמה בעידן החדש. השימוש באזרחים ככלי מערכה עיקרי, וכתחבולה מערכתית, הפך לשם המשחק: דוגמה לכך ניתן למצוא במאבק שמוביל שלטונו של פוטין בדונייצק באוקראינה, שם הוא משתמש בבדלנים מקומיים כמובילי הלחימה. כך פועלים גם הסינים המבקשים לתפוס שליטה בים הסיני, במאמץ המובל בממדיו הגלויים על ידי אלפי סירות דיג אזרחיות.
השימוש המשולב בין אזרחים במאמץ עיקרי גלוי, לבין המערכת הצבאית במאמץ משני התומך בממד הסמוי, הוא שיצר לתופעה את מאפייניה החמקמקים. במערב מתארים גישה זו במונח "לוחמה היברידית". בחשיבה הרוסית מכננים זאת בפשטות "מלחמת הדור החדש".
הרמטכ"ל הרוסי ולרי גרסימוב ביטא בהרצאתו באקדמיה הרוסית למדעים צבאיים (ינואר 2013) מגמות הקיימות זה מכבר בהגיון הפעולה הרוסי, כפי שהופעל במערכות האחרונות: בגאורגיה, בחצי האי קרים ובאוקראינה. במערכות אלה בלט השימוש המכוון והיעיל שנעשה בשילוב הכוח הצבאי עם מהלכים אזרחיים. בלחימה בגאורגיה, לדוגמה, בקיץ 2008, התאפשרה חדירה מהירה של הכוחות המשוריינים לצפון המדינה באמצעות אזרחים גאורגים־אבחזים בעלי אוריינטציה רוסית, שתפסו במהלך מקדים את המנהרות והגשרים על האוטוסטרדה המובילה לטביליסי הבירה.
על רקע מקצועי זה, קל יותר להסביר כיצד ראוי לפרש את התמונות מהשבוע האחרון: לא כוח דיכוי של צה"ל מול הפגנה אזרחית, אלא כוחות במשימת הגנה על גני ילדים ואזרחים ישראלים מפני אויב תוקפן.
לפנינו מערכה המעוצבת במיטב כלי המאה ה־21, אך נשפטת באורח תעמולתי במושגי המאה הקודמת. זו תמצית האתגר החדש.
