התחסדות: לשדר תחרות יופי ברדיו

תחרות "מיס אמריקה" מוותרת על קטגוריית בגדי הים. לא עוד מתמודדות בביקיני הנשפטות על פי ממדי גופן. מעכשיו, במקום להראות את גופך תצטרכי להיראות סופר אינטליגנטית. לא לרוחב הירכיים, כן לרוחב האופקים.

מדובר בקונספט חדשני: תחרות יופי שבה, לכאורה, לא מתייחסים למראה. לממד הגוף אין משמעות, כל עוד המתמודדת יודעת לצטט משייקספיר או מפגינה בקיאות בהיסטוריה האמריקנית. השלב הבא זה לשדר את התחרות ברדיו.

הכל התחיל מכך שבשנה שעברה נחשפו תכתובות דוא"ל, ששלחו מנהלי התחרות זה לזה וכללו תיאורים ובדיחות פוגעניות כלפי המשתתפות. הרעש והביקורת שהתעוררו הביאו לכך שהמנהלים התפטרו ואת מקומם תפסו נשים, חלקן מלכות יופי לשעבר. אבל החלפת ההנהלה לא הספיקה, צריך להראות שהתחרות הפנימה את ערכי קמפיין MeToo#. אז מה יותר הגיוני מלהצהיר שאנחנו לא שופטות יופי בתחרות יופי?

עד לפני שנתיים אחד מבעלי התחרות היה דונלד טראמפ. על פי מה שסיפרו המשתתפות, הוא נהג לקחת חלק פעיל בשיפוט, קרי: לבחון אותן באופן אישי, כשהן לבושות בבגדים חושפניים, ולהפריד בין מי שמצאו חן בעיניו למי שלא. כחלק מהמאמץ למחוק את מורשת טראמפ, והרצון לשדר שהתחרות השתנתה והיא מבוססת כעת על ערכים פמיניסטיים - ביטלו את החלק המשפיל כביכול.

אף אחד לא יבטל את התחרות; מדובר בהרבה כסף ובתעשייה שלמה, אבל צריך לעטוף אותה במעטפת פסבדו־פמיניסטית, שתאפשר לצופים ולמשתתפות להרגיש שזה בסדר לצפות ולהשתתף, ושלא מדובר ברצון פשטני לראות נשים יפות וצעירות בבגדי ים, אלא ברצון לשמוע הרצאה ולהשכיל. יו הפנר, הבעלים של "פלייבוי", עלה על הטריק לפני שנים. בין תמונות העירום במגזין, שילב כתבות בנושאים שונים. הבדיחה הנפוצה היתה שאם נתפסת קורא "פלייבוי", תגיד שרכשת אותו בשביל הכתבות.

כמה צביעות יש בהחלטה לבטל את ההופעה בבגדי ים. כמה התחסדות וגלגול עיניים שכה אופייניים לאמריקה כשמדובר ביחס לנשים. אין שום רע בלחגוג מראה ויופי. אף אחד לא חושב שתחרות כזאת אמורה להיות הגנה על תזה באוניברסיטה. כל הרעיון בתחרות יופי זה להיות יפה; הרי אישה בעלת עודף משקל או מכוערת לא היתה מתקבלת לתחרות הזאת מלכתחילה.

יופי פותח דלתות, יש לו כוח. להתכחש לכך זה להתכחש לטבע האדם ולדרך העולם מימי בראשית. לשוויון זכויות לנשים, לזכות האישה על גופה ולביטחון במרחב הציבורי אין שום קשר למהלכים פופוליסטיים. הרבה יותר קל לנקוט אותם מאשר להילחם על שכר שווה או על חופשת לידה בתשלום לגברים ולנשים.