פינוי האיראנים: אינטרס של אסד ורוסיה

כוונת איראן ברורה: להשאיר לטווח ארוך את הכוחות האיראניים והשיעיים שבהנהגתה בסוריה, כדי לחזק את השפעתה בסוריה, בלבנון ובעיראק וליצור איום מורחב ומשמעותי הרבה יותר על ישראל גם מכיוון סוריה. אלא שלאחרונה הסתבכו העניינים מבחינתה, והוצב סימן שאלה על עתיד הכוחות בסוריה.

לטהרן אין מענה לתקיפות הישראליות על היעדים האיראניים בסוריה: כוחותיה ובסיסיה בסוריה חשופים לתקיפות הישראליות: חיל האוויר האיראני נחות משמעותית מהישראלי ואינו נוכח בזירה הסורית; ההגנה האווירית על היעדים האיראניים אינה מספקת; ורוסיה אינה מסייעת לאיראן נגד התקיפות. איראן איימה בתגובה מכאיבה לתקיפות, אך בינתיים הגיבה פעמיים - בשיגור מזל"ט נושא חומרי חבלה לשטח ישראל, ובירי רקטות לכיוון רמת הגולן בעימות שהתפתח ב־10 במאי - ובשתיהן נכשלה.

אגב כך נוצר מתח בין איראן לרוסיה, בין השאר לאור המצב שבו רוסיה תפסה את מקום איראן כשחקן החיצוני החשוב ביותר בסוריה. האיראנים גם חושדים שרוסיה חותרת להוביל את הענקת הסיוע הכלכלי למשטר אסד לשיקום סוריה, על חשבונם. גם הקשר הרצוף בין רוסיה לישראל, ברמות הגבוהות ביותר, שסוגיית הכוחות הזרים בסוריה תופסת בו מקום מרכזי - ודאי מטריד את איראן.

המתח בין רוסיה לאיראן משתקף גם בסוגיית הכוחות האיראניים/שיעיים בסוריה. רוסיה שואפת בגלוי לצמצום תפקידה של איראן ושלוחיה בסוריה, משום ששאיפותיה ופעילותה של איראן בחזית הסורית מסבכות גם את הצבא הסורי, מקשות הסדרה בסוריה ועלולות לסכן את משטר אסד. אישים רוסים קבעו, לכן, שכל הכוחות הזרים - ובכללם הכוחות האיראניים וחיזבאללה - ייצאו מסוריה, ורק הצבא הסורי יישאר בדרום סוריה, בסמוך לגבולות ישראל וירדן. על כך הגיבו גורמים איראניים, שנוכחות הכוחות האיראניים בסוריה אינה זמנית ותימשך גם בקרבת גבולה הדרומי.

ייתכן שגם משטר אסד מצטרף ללחץ, בהעריכו שהסיוע החשוב שקיבל מאיראן לייצוב משטרו קרוב למצות את עצמו, לאחר שהמשטר התייצב ואויביו נחלשו. מכאן שהמשך שהותם של כוחות איראניים/שיעיים בסוריה משמעותו תקיפות ישראליות נוספות נגד יעדים סוריים.

אפשרי לכן שהמשטר מעריך עתה שנוכחות כוחות אלה בסוריה הופכת מנכס לנטל, ושהאפשרות של התרחבות העימות עם ישראל מסכנת את עתידו. מתוך שיקול זה עשוי המשטר להעריך שמוטב שישתחרר מהתלות בכוחות זרים ויבנה את יציבותו בכוחות עצמו ובעזרת סיוע כלכלי - מה גם שישראל משדרת שהיא מוכנה להשלים עם המשך שלטונו, אם יוציא את הכוחות הקשורים באיראן מסוריה.

ללחץ על איראן בסוגיית מעורבותה בסוריה מצטרף היבט פנימי. לא הכל באיראן תומכים במעורבות, שהיא ככל הנראה, פרי יוזמתם ותמיכתם של משמרות המהפכה, כוח קודס וגורמים קיצוניים אחרים. גורמים מתונים יותר באיראן מסתייגים מהמעורבות בסוריה, הן עקב האבידות שנגרמו לכוחותיהם והן עקב העלויות הכספיות הכבדות לאוצר האיראני. הסתייגות זו באה לידי ביטוי בהפגנות האחרונות באיראן, שבהן קראו ההמונים לעצור את ההוצאות הגבוהות של איראן בסוריה ובמדינות אחרות ולהעבירן לטובת העם האיראני.

מסקנת הדברים היא שאם משטר אסד ורוסיה יגיעו להבנה, שמבחינתם עדיפה הרחקת הכוחות שבשליטת איראן מקרבת הגבול עם ישראל, תיאלץ איראן לבצע זאת, למרות כוונותיה המוצהרות להמשיך לקיים נוכחות בגזרה זו.

עם זאת, סביר יותר להניח שאיראן לא תידרש בשלב זה להוציא את כלל כוחותיה משטח סוריה, וכי משטר אסד יסתפק בהרחקתם מגבול ישראל, באורח שיצמצם את סיכוני העימות בין איראן לישראל. גם כך לא ברור מה יהיה עתידם של המתקנים לבניית נשק איכותי ולהרכבת ראשי קרב מדויקים שאיראן בנתה בסוריה עבור חיזבאללה, ועד כמה תצליח לפתח דרכים לעקוף את הלחץ לפינוי כוחותיה.